| ולחשוב איך אנחנו מתמודדים עם סוגיית החטיפות, בין אם חיילים ובין אם אזרחים. ברור הוא שאסור לישראל להשאיר את המצב הנוכחי בו הפלסטינים חוטפים ומאלצים אותנו להיגרר לעסקה שלהם, גם אם אנחנו מצליחים מסיבות שונות להקל על בתנאים האלה.
נתניהו וברק כבר אמרמו רימזי דברים בעניין. אינני בטוח שההצעה לחוקק חוק בכנסת של ''אחד מול אחד'' תתרום לליבון הדברים, אלא דווקא תקבע את המצב שבסופו ישראל תיאלץ להפר חוק של עצמה. יהיה זה מגוכך לכנס את הכנסת בעתיד, במידה וכאשר יהיה מצב כזה, כדי שהיא תכריע בהצבעה מתוקשרת ביותר על ביטול חוק של עצמה.
צריך לגבש מדיניות עתידית עם כל הגורמים המקצועיים והפוליטיים הרלוונטיים ולהותירם כהנחיית עבודה במשרד ראש הממשלה. לכל תוכנית כתובה יש תמיד יוצאים מן הכלל, כי ידוע הוא שהמציאות תמיד מפתיעה מחדש.
לצד הכנת נוהלי שחרור אסירים, הממשלה צריכה להתארגן ולבנות דרכים חדשות להתמודדות עם הטרור המוסלמי באופן שייגבה מהפלסטינים מחיר הרבה יותר כבד מאשר עד היום, על כל הפרת השקט. אנחנו רואים שהחמאס בשנה האחרונה עשה מאמצים גדולים להנמיך את להבות הקסאמים בשל לחץ ישראלי בעיקר, אבל גם כדי להתיר לעצמם זמן התארגנות להשבת השליטה על רצועת עזה ועל המשך ההתחמשות, במוצרי יבוא דרך מצרים (בחצי השנה האחרונה זלגו מלוב כמויות גדולות של נשק ורקטות דרך מצרים המבולגנת לעזה). זהו עכשיו אינטרס חמאסי לא להניח לפני ישראל סיבות לתקוף אותם. כעת לא בטוח שלישראל יהיה רצון לפגוע בשיירת נשק מסיני לעזה, דבר שעד היום היא היתה עושה בשל ה''מערב הפרוע'' ברצועה. ישראל תגיב ותפציץ רק כדי למנוע פיגוע שהיא יודעת שנבנה כנגדה.
אינני אוהב את הבכי והנהי שמעלים מעת לעת לישראלים ''מחשבות עגומות ביחס לסיכויי שרידותה של המדינה הזאת לאורך זמן''. נדמה מהעיתונים/תקשורת שהציבור הישראלי מרבה וממהר להחליף מצבי רוח, דבר שמנוגד למציאות שאני מכיר אותה. צריך להבין שהמלחמה נגד הטרור הפלסטיני ברמה המבצעית היא מלחמה שלישראל יש תשובות נאותות וברורות. השאלה הכבדה יותר היא השאלה המדינית. צריך להבין שגם הפלסטינים וגם ישראל פועלים זה נגד זה במסגרת ההבנות שלהם ליכולתם לפעול ולכדאיות המדינית של מעשיהם. חמאס נתמך מקורות חוץ מדינתיים כמו סוריה ואיראן, הוא לא אותו חמאס שיהיה נתמך מצרים. תחת המעטפת המצרית החמאס יהיה צריך להנמיך את פעילות הטרור שלו ולהרחיב את הפעילות המדינית שלו. זה גם יתחייב ככל שהרש''פ תאבד מיוקרתה ומשליטתה על המרחב הפלסטיני.
מקובלת עלי המדיניות שאתה מציע בשם הרמב''ם. צריך לזכור שממשלות ישראל גבו מחיר, לא מספיק, על חטיפתו של גלעד שליט. צריך לזכור שיראל הגבילה את הסיכולים הממוקדים וחיסלה מנהיגי מחבלים שידם היתה בחטיפת גלעד וכליאתו. רוב המחבלים שחטפו במו ידיהם את גלעד שליט חוסלו. הבעיה שישראל לא עלתה למעלה לגבות את המחיר מההנהגה המדינית והצבאית של החמאס. כיום ברור שמדיניות החיסולים של חוטפי שליט ושל ''תנועת ההתנגדות העממית'' שחטפה אותו (רק לפני קצת יותר מחודש חוסל מנהיג התנועה בעקבות תגובת ישראל על הפיגוע בכביש 10 בדרך לאילת). |