  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
תפוקת מי הנילוס שונה בתקופות השנה השונות . גם כמויות הגשמים השונות משנה לשנה משפיעות על כמות המים הזורמים בנילוס . על רקע השינויים הכלל-גלובליים במזג האויר , אפשרי מצב שבו הזרימה בנילוס תפחת מאד . בדרך כלל נדרש מטר מעוקב אחד של מים לשם גידול קילוגרם אחד של חיטה . לכן 55 מיליארד ממ''ק מים הם לכל היותר 55 מיליארד קילוגרם חיטה או בערך 100 מיליארד קילוגרם לחם/פיתות . זה כאשר מתעלמים מצרכי מים אחרים כמו גידולים חקלאיים אחרים , שתיה , רחצה ותעשיה . 84 מיליון המצרים זקוקים בממוצע לחצי קילו לחם/פיתות ביום כלומר 1.5 מיליארד קילוגרם לחם בשנה . הפער מעיד שיש מקום לשינויים ושיפורים בצריכת המים במצרים עצמה . עוד חשוב לציין כי שיפורים בגידול מזון במצרים משנות החמישים לא עשו את המצרים עשירים יותר או פחות עניים באופן אישי , במקום זה גדלה האוכלוסיה מ-17 מיליון בשנת 1950 עד 84 מיליון כיום . לאן זה יימשך ? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האוכלוסיה והצרכים גדלו לא רק במצרים |
|||
|
|||
בעל המאמר בעתון אל-קודס אל-ערבי לא נכנס לפרטי הפרטים של עונות הזרימה בנילוס. הוא מתייחס לכמות הכללית של המים מחד, והחשש מצמצום כמות המים שתגיע למצרים. אבל מאידך צריך לזכור כי גם הצרכים של המדינות השוכנות לאורך הנילוס גדלו. צריך לזכור כי מצרים בנתה שלושה סכרים על הנילוס באזור אסוואן. הראשון הושלם בראשית המאה ה-20 וגובהו היה 54 מ'. הסכר הזה הוגבה פעמיים בראשית מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן בשנת 1933. הסכר השני נבנה בשנת 1946 דרומה מן הסכר הראשון. הסכר השלישי נבנה בגובה של 111 מ'. הסכר יצר אגם שאורכו 550 ק''מ וכמות המים שהוא אוגר כ-200 מליון ממ''ק. כלומר שמצרים דאגה כל הזמן להגדיל את כמות המים בשטחה. הבעיה שלה, שיש בזבוז מים אדיר במצרים, כי שיטת ההשקיה שלה היא בעיקרה עתיקה מימי הפרעונים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי