|
מתבונה ומאחריות.
ליבי ליבי על משפחת שליט היקרה. למדינה אחריות על החזרת גלעד הביתה חי ושלם. כיצד? המחיר? את זה רק הממשלה תקבע, ולא האזרחים.
השאלה היא לא רק מוסרית, אלא גם פרקטית. מי אמר שככל שאזרחי ישראל ילחצו על ממשלתם להתפשר בעסקת שליט, החמאס יסכים להתפשרות הזאת? אולי החמאס יגביר דווקא את לחציו ודרישותיו?
מי קובע שאפשר לשחרר עשרות רוצחים כבדים והם לא ישובו למלאכתם הרצחנית? מספיק שרק אחד מכל העשרות יחזור לפעילות טרור רצחנית כדי שנאמר שהעסקה רצחה לנו יותר מערכה. מנסיון העבר יותר מחצי מאותם רוצחים ששוחררו חזרו לעסוק בטרור. חלק מאותם כלואים כיום, שוחררו בעסקות עבר.
מאימתי אפשר לכנות את הסירוב לשחרר אנשים שרצחו עשרות ישראלים כ''סירוב עקשני... זאת היא נקמה, נקמת דם, פשוטה, שבטית, בעשור השני של שנות האלפיים, הרי נשבענו כי דם יהודים לא יהיה הפקר''?
כדי לשרר עצמו מביקורת נגדית טוען הכותב ש''רק הטוענים כך אמונים עליי.. [אם כי לא מקובלים!]'', למה? למה חייבים לטעון לנקמה כשהענישה היא מעבר לכל נקמה? לפי טענתו של הכותב יתכן שישראל היתה עושה נכון אם היתה תופסת את הרוצחים, עושה להם 'נו-נו', שבועיים נופש עם ימי עיון בתורת המוסר, ושחרורם למען השלום. אין לי מילים לתאר את עמדתו של הכותב אלא כ-''התמימות משחררת'' וגומר.
לשם שינוי שמעתי להצעתך והלכתי לעיין במאמרו של ''העיתונאי הדגול, האינטלקטואל, הליברלי'' ירון לונדון ב''ידיעות אחרונות'''' מיום 28.6.10, - ''צעדת שליט, האמינו להצהרות חמאס'' - http://www.tapuz.co.il/communa/main/ShowImage.asp?pa... ולא מצאתי שם שום תימוכין לעמדותיך, אלא להיפך. |
התמימות משחררת
