  
  
  
|
 |
|
||
  אגדות סאדאת |
|||
|
|||
אתה חוזר ומספר,ולא רק אתה, על פקחותו,חכמתו וערמומיותו של הנשיא המצרי. זה בהחלט נכון. אך מנגד אסור להתעלם שבסיכומו של דבר הנשיא המצרי ''עלה לרגל'' לירושלים מבלי שנחתם משהו בכתב וכל מה שהובטח לו היה בע''פ וכפסע היה שהעליה לרגל תסתים בכשלון והוא יהפך לבדיחה ולא לגיבור. מנהיגי ישראל דאז ראו בשלום הישג הרבה יותר גדול מהרחבת שטח המדינה.זה די נכון ומוצדק,אך מדיניות זו הביא להתעקשות גדולה גם של יתר מדינות ערב,דבר שמקשה עלינו עד היום. תנועת ''שלום עכשיו'', שאיני נימנה על אוהדיה,פופולרית יותר כאשר היא פועלת בתחום ''הקונצנזוס'' ומוקצה כאשר פעולותיה הם מחוץ ל''קונצנזוס''.זה נכון לגבי כלל הגופים הפוליטיים.ע''ע המתנחלים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אגדות סאדאת |
|||
|
|||
שלוש הערות ומסקנה: ראשית, כאשר סאדאת החליט שהוא מגיע לישראל, זה היה לאחר שהוא קבל הבטחה ממנחם בגין שהוא מכיר ברבונות המצרית על כל סיני. את הדברים האלה מסר משה דיין לחסן תוהמי, סגן רא/ש ממשלת מצרים, בפגישתם הראשונה במרוקו. אבל לכל זה קדם התיווך של נשיא רומניה בין בגין וסאדאת. בגין בקש מצ'אוצ'סקו למסור לסאדאת שהוא רוצה בשלום והוא פתוח למו''מ רציני. בעקבות פנייתו של בגין הוזמן סאדאת לרומניה. הערה שניה, מה שאתה אומר לגבי השלום כיעד - הוא נכון. וכאן השגיאה הגדולה. אנחנו ראו בשלום כיעד משיחי. בתמורה לנסיגה מלאה מסיני אפשר וחובה היה לדרוש שמצרים תכיר בירושלים כבירת ישראל. סאדאת רצה לחזור לרצועת עזה, והוא התפלא מאד שמנחם בגין רצה אותה לעצמו. היו הרבה שאמרו לי אם מנחם בגין היה מתנה את החזרת סיני בהכרה מצרית בירושלים - סאדאת היה מסרב. אם היינו מתעקשים סאדאת היה מסכים בסופו של דבר. כי הוא ראה בהחזרת סיני למצרים, את מה שמנהיגינו ראו בשלום הנכסף. הערה שלישית, לפני צאתם לקמפ דייוויד, אמר משה דיין שאנו יוצאים לשם בבטחון רב, כי השלום חשוב למצרים כמו שהוא חשוב לנו. אם לא יושג הסכם ההפסד יהיה של שני הצדדים. אז מדוע אחז אותם הפחד, כאשר סאדאת איים לחזור הביתה? (זה היה התרגיל הידוע שעשה ד'ישראלי לביסמרק בקונגרס ברלין). האם חובה היתה לחתום על הסכם בתוך שבועיים? * * * * * המסקנה שלי מכל הספור, שהתנהגותנו בכל הפרשה היהתה פזיזה. אמנם הנשיא קרטר לחץ, אבל אפשר היה לצנן את לחצו. להזכירך, היה לנו הסכם עם ארה''ב שכל החוף המזרחטי של סיני ישאר בידי ישראל בכל הסכם עתידי; והגבול היבשתי בין אילת ורפיח יוזז חמישה ק''מ מערבה. על סמך הסכם זה האמריקנים מימנו את הקמתם של שדות התעופה המודרניים בעציון ואיתם. מעל לכל אלה האכזבה שלי מכל השלום המצרי היתה כאשר קראתי את דבריו של סאדאת כאשר חזר לקהיר לאחר החתימה. וכך אמר האיש: ''מסכן מנחם, אני קבלתי את סיני והוא קבל פיסת נייר''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אגדות סאדאת |
|||
|
|||
א. אם במרוקו הובטח לו הכל,אז מה העוקץ בסיפור על העיתונאי שהסתובב בירושלים וסיפר לו על שמחת השלום? ב.היה מומנטום מסוים והיה חשש גדול להחמצת המומנטום.אני יכול להבין את המנהיגים. מה שאיני יכול להבין זה את התנהלותם בשנים שבין ששת הימים ליום כיפור. ג.מה שאמרת על הזזת הגבול היה נכון לפני ''יום כיפור''. אחרי, זה היה משחק אחר. בסך הכול בניתוח קר, ישראל הרוויחה המון מהסכם השלום. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי