|
לא התכוונתי לכתוב אודות עצמי, אלא לשתף בחוויה מוזרה שעברתי כילד קטן, כאחד ''מתולדותיה'' של השואה. אבל -נשאלתי ואענה:
א. מוראות המלחמה והשמדת היהודים, כפי שראתה אמי, מפורטים בספרה ''בת עמי'', אני הייתי זאטוט וזוכר רק תמונות בודדות ומקוטעות.
מרגע שעליתי ארצה גדלתי כילד ישראלי לכל דבר, נו, כמעט. במסלול של לימודי יסודי, לימודים מקוטעים אח''כ, חברת נוער בקיבוץ, שירות בשריון, קורסי מ''כים, חי''ר מילואים [כפי שנקרא אז] קציני שריון,
זו אכן היתה תקופה לא פשוטה, מאחר ולא רציתי לשרת בנח''ל, יחד עם חברת הנוער מהקיבוץ, וחשבתי אז על שירות-קבע.היה לא כל כך נוח לשרת בלי ''עורף אזרחי''. למזלי היו לי מעט קרובים שאליהם הייתי נודע במעט החופשות מהשירות.
אחרי השחרור עבדתי בכל עבודה שמצאתי, תוך לימודים לבגרות. בקיבוץ לא למדנו לימודים של ממש, שלא לדבר על אנגלית ומתמטיקה. לאחר קורס מדריכי גדנ''ע של משרד החינוך הדרכתי בגדנ''ע, בתנאים מחפירים אמנם, תוך לימודים אקדמאיים. השתתפות במלחמות שנגזרו עלינו, נישואין וכו' עד לגימלאות. אינני בטוח שמהלך חיי מצדיק ספר.
ב. לעומת זה קרובי, ד''ר שלום אילתי, היה מבוגר ממני בשנים ספורות, וגם הוא הוברח מהגיטו נמסר ע''י אביו, ישראל קפלן ז''ל, לגויים. כנער ראה, חווה וזכר את שראה, כתב ספר ושמו ''מעבר לנהר'', שיצא בשיתוף ''יד ושם'' ובו סיפורו.
ג. החלפתי שמי לשם עברי יותר, בעיקר כי חפצתי להנציח את שם אבי, הרב אליעזר הי''ד.
לא נוח לי לכתוב כאן על עצמי ועל כן אסתפק בזה.
בברכה יוסף א. |
אמא, הדסה לוין הי''ד, הסופרת ''בת עמי''
