  
  
  
|
 |
|
||
  יש אמירה בעניני מודיעין |
|||
|
|||
שמי שיודע משהו-שותק.מי שמדבר אינו יודע כלום. ואתה כאיש מודיעין ודאי מודע לכך. לכן, לרוב, האנשים שמדברים עם עיתונאים הם בגדר ''רס''ן שמועתי'' ומי שמעורב באמת, עדיין,מפאת קוצר הזמן שחלף,שותק מרצון או מכורח. על הענין האיראני נכתב הרבה.מאחר וניר, האיש שטיפל בענין מטעם ראש הממשלה דאז, שמעון פרס,נהרג בתאונת מטוס, הרי כל מה שנכתב ונאמר בתקשורת מקורו בנמרודי ומקורביו שנדחקו מהטיפול בענין וכן עדויות שנמסרו בועדת החקירה האמריקאית על ה''איראנגייט'' כך שהצגת הדברים הייתה חד-צדדית לחלוטין. על ההזמנה לקהיר של עמית ודינשטיין אני שומע פעם ראשונה,אך מי שבאמת רוצה שלום אין לו בעיה להיפגש בכל מקום, ראה את מפגשי דיין ותוהמי במרוקו. אישית אני חושב שהראל צדק. הסיכון של נסיעת ראש המוסד +סגן שר הבטחון לקהיר,באותה תקופה הייתה גדולה ואם יש רצון טוב ניתן להמיר את מקום המפגש. בעיית פלשתין והפלשתינאיים תמיד כבלה את ידי הדיפלומטיה כהערבית במזרח התיכון.עבדאללה וסאדאת היו פורצי דרך ושילמו ביוקר. המנהיגות הנוכחית לא תעשה שום מחווה לישראל ללא היתר מהפלשתינאים (אש''ף+חמאס)ומדיניות אובמה החזירה אותם עשרים שנה אחורה. לכן נראה לי שהחמצות מדיניות אמיתיות לא היו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יש אמירה בעניני מודיעין |
|||
|
|||
ע' יקירי, ראשית, אני לא התייחסתי לפרשת ''אירנגייט'' בפומבי עד היום. רק אחרי שקראתי את ספרו של נמרודי על הפרשה, כיון שהנושא קבל פומבי רחב, התייחסתי על ההשלכה של הפרשה. אם שמת לב אני לא נקבתי בשמו של עמירם, ולו רק בגלל הסיבה שבחור אינו בחיים. מאותה סיבה אני גם לא ציינתי את שמו של המושך בחוטים מן הצד האמריקני, הקולונל אוליבר נורת' - כדי שלא יקשרו בין השניים. אבל אני ממליץ לך לקרוא את ספרו של יעקב נמרודי ''התקווה והמחדל'', המתאר את ההתרחשויות על הפרשה. כל מה שנאמר שם מגובה בתעודות ומסמכים, כך שאי אפשר לומר שהאיש בדה מליבו את כשלון מכירת טילי ה''הוק'' לאירנים. אשר להזמנת עמית ודינשטיין לקהיר, אתה שוכח שאנו מדברים על עידן אחר. במיוחד ציינתי את שליחותו של אנדרסון למזרח התיכון, והחלפת הדעות בין בן-גוריון לבין נאצר. בימים ההם לא היו לנו יחסים טובים מאד עם מרוקו, ולא אפרט כאן למה, מאותה סיבה שציינת בראשית תגובתך. שלישית, הנסיון של נאצר לבוא בדברים עם ישראל היה באותם ימים בחינת מהפכה בעולם הערבי. ונאצר לא יכל להרשות לעצמו לידע שום גורם זר פרט לשני הצדדים. הוא חשש מהחשיפה במקרה שיכשלו השיחות מבחינתו. ולכן דעתך בנושא זה אינה מנסה לראות את הצד הערבי, וגם אינך יכול לחשוב עם הדיסקט שלהם. כדי להמחיש לך זאת הנה קטע מן המציאות שעברה עלינו. אחד השקולים שעליהם התבססה ה''קונספציה'' ב-1973, היתה העובדה שאצלנו היו בטוחים ש''קו בר-לב'' הוא בלתי עביר. כי אף פעם לא נסינו לבצע תמרון צבאי בין ''כחולים'' לבין ''אדומים'', כאשר המטלה של האויב (אחד הצבעים) היא לחצות את ''קו בר-לב''. אילו הטילו על תא''ל דוד לסקוב ז''ל, הממציא הגאוני של חיל ההנדסה, למצוא דרך לחדור את קו בר-לב - הוא היה מוצא. הרי מי שנתן למצרים את הפתרון של סילוני המים שיפוררו את הקו, היה קצין הנדסה יהודי בצבא האדום. יש עוד דברים שהיו יכולים להאיר את התמונה יותר טוב, שאינני יכול להתייחס להם כי הם עדיין חסויים. רב-אלוף חיים לסקוב ז''ל, כתב בספרו ''תהליך קבלת החלטות'', כי כל ראש מטה חייב להטיל על אחד ממשתתפי הדיון להציג דעה אחרת (אוייב) בדיון, מה שהוא קרא להיות ה''איפכא מסתברא''. זה דבר שיעורר את הדיון ויכניס בו מימד של חשיבה בלתי שגרתית. אף פעם לא עשינו את זה. במאמר שלי אני לא טענתי שהיענות להזמנת נאצר היתה מביאה לנו את המשיח, והגואל לא היה בא אלינו אילו עשינו עסקים ביושר עם האירנים. אבל אילו הצליחו נסיונות אלה הם היו מהווים צעדים בוני אמון. מעבר לכל האמור לעיל, אם מאיר עמית ראה בכך ''החמצה היסטורית'' (מצוטט אצל ד''ר גלוסקא בספרו ''אשכול, תן פקודה!''), אני מסכים אתו. אני עדיין בדעה שהנסיון לרמות את האירנים במכירת הטילים יש לו השלכה ישירה על היחס האירני כלפינו היום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש אמירה בעניני מודיעין |
|||
|
|||
''המנהיגות הנוכחית לא תעשה שום מחווה לישראל ללא היתר מהפלשתינאים (אש''ף+חמאס)ומדיניות אובמה החזירה אותם עשרים שנה אחורה'' זו נאיביות לכרוך את המנהיגות הערבית עם ''רשות'' מהפלסטינים. מי שמגבה את העקשנות של הפלסטינים הם דוקא המנהיגים הערביים... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש אמירה בעניני מודיעין |
|||
|
|||
וגם קבוצות פוליטיות בשמאל הישראלי מגבות | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי