|
מה אומר ומה אספר!
כשהיינו ילדים,ופת לחם בקושי היתה,בכל זאת,השמחה היתה שורה,בכל בית ובית,אז,לא היתה חיה כזו,שניקראת, דיכאון...
לא היה זמן לבזבז,[איך אמרו אז?] על שטויות, והיום,אומנם הזמן חולף לו ביעף,אך מאידך,מיתבזבז ללא שום מטרה,אשר מביאה את בעלייה למקום מאושר יותר בחייו,וכאשר לא יודעים כיצד מגיעים אל האושר,מגיע לו המושג השגור היום בכל פה, דיכאון...
זו מחלה של הדורות הנוכחיים,אשר לא מוצאים משמעות לחייהם,כי אין שורשים, יש הטמעה בשורשים הזרים לתרבותינו,וזה מביא את האדם למצב שבו הוא מקיא את חייו,
תוצאה. בריחה אל הדיכאון... |
כאשר אובדים השורשים.
