|
ראשית, לאלה הטוענים כי החוקר ד''ר מילשטיין גולש לתחומים שונים שאין ביניהם דבר משותף, דומה שהללו לא שמעו מעולם על הבסיס התאורטי לגישה האינטרדיסיפלינארית מערכתית שהישפיעה מאז 1968 על אין ספור מחקרים והוותה מהפכה באופן ההתייחסות למערכות במאה ה-20, והכוונה לגישת ה-general system theory שהוצגה ב-1968 על ידי Ludwig von Bertalanffy - להלן מבוא תמציתי http://en.wikipedia.org/wiki/Systems_theory
לא מדובר כאן במודלים לינאריים וסיבתיים, אלא במערכות, שביחס אליהם מתוארים יחסי גומלין בין רכיבי המערכת. ומערכת היא מבנה פורמאלי שיכול להופיע - אותו מבנה או מערכת עצמה, בתחומים שונים ללא זיקה ביניהם.
המערכת שמכיל ד''ר מילשטיין על תחומים שונים היא מעניינת, מסתברת מאד ובעלת עקביות לוגית: קיום לאורך זמן של מערכת, הנתונה להכרח של קריסה, תלוי במערכת חיסונית המבטיחה התמדה מסויימת בקיום. בהמשך אותו מודל ביולוגי שמחיל כאן מילשטיין, מדובר על הכורח בניטרול איומים, הצבת פתרונות מנטרלי איומים לא מוצלחים במובן של הוצאת המערכת מהומוסטאזיס (שווי משקל, איזון), באמצעות חידוד יתר של כוון מסויים תוך התעלמות מקווים או רכיבים חיוניים אחרים - והדבר הזה לכשעצמו מהווה איום, איום פנימי, עקב עליית מורכבות המערכת מעבר ליכולת להכלה או ויסות סביר (אלה תוספות והשלמות מסתברות ומבהירות שלי). נושא ההומוסטאזיס ונושא המורכבות הם בסיסיים בתאוריית המערכות, ולמילשטיין יש כאן תרומה חשובה בהציגו ובשלבו כאן את נושא המערכת החיסונית וניטרול איומים. מילשטיין מציג גם תובנה מעניינת אודות מגבלה מבנית הנפוצה במדעי החברה ומונעת פתרונות יעילים ואפקטיביים, והכוונה לכך שאכן קידום תאוריות שם הוא ''סופיסטי'' וכחני, בלשונו של מילשטיין (ואפלטון), ופילפולי בלשון פרופ' יוסף אגסי (תלמידו של פופר החי בישראל).
פופר וכמה מתלמידיו כינו זאת, אוריינטציה זאת במדעי החברה והרוח justificationism כלומר מוצדקנות - הצגת טעונים מפולפלים מסביב למטרה מסומנת. וזאת כתחליף להצגת מערכת מדעית מורכבת ורבת רכיבים בעלי יחסי גומלין ביניהם, בתהליך של מחקר אמפירי. מילשטיין בוחר לדבר כאן במונחים של ''אבני יסוד''. מכל מקום, החקר המדעי מוחלף ביצירת השערה בודדת, או שרשרת לינארית של השערות שרירותיות למדי, המונחתות על המציאות; ובניית ים של פילפול וטעונים להוכיח אותן תוך דחיית והתעלמות ממידע חשוב.
ראו בהקשר זה גם סעיף 6.2 בספרי חלוקת קשב (1997), עמוד 226-232 וכן סעיף 1.4 ע''מ 29-33 -אירגון כמערכת תפקודית, ובמקומות נוספים. |
מדובר כאן במודל עקבי, אינפורמטיבי וחשוב
