  
  
  
|
 |
|
||
  דוגמית לדיון |
|||
|
|||
הדיון שהתפתח כאן הוא בן 13 הודעות. מתוכן כתבתי את ההודעה הזאת לעיל: ''דיון יכול להתפתח אם משתתפיו ייצקו הודעות ענייניות לתוכו; לא כדוגמת משפטי הסרק ''האיש מקשקש לו'' / ''סתם כותב מהשרוול'' / ''הסיפור שלך עם חצי שעה קדימה הוא סתם קשקוש'' / ''למה לפגוע בך בשמי?'' / ''אוי ביי. לקרוא את הר המלל הזה'' / ''אין לך שום מטען, שום ידע'' / ''וכי אינך חס על זמננו?''. האוסף הזה בנה את הדיון עד עכשיו, בעטו ובהגיונו של אותו המחבר שלא ניסה אפילו לשנות את הניסוח ולא את בניין משפטיו. זהו קובץ מסרים בלתי מנומק ובלתי ענייני שמכשיל את הדיון ומעכב אותו במשפטי סרק שלא תורמים להתפתחות שום דיון, וסותמים את הגולל עליו כבר מראשיתו.'' אני מביא להלן דוגמית לדיון שהתפתח תחת אותה ההודעה ''תרופה מיידית למחלת הסרטן'' - (למי שרוצה לקרוא בשבת): ______________________________ מותר אלוהים מן האדם (אורי מילשטיין) אלברט, התאמה סימטרית בין גוף לנשמה וידיעה מושלמת של המציאות כל הזמן לא יתכנו בגלל מורכבות המציאות. זה מותר אלוהים מן האדם: אצלו ההתאמה והידיעה קיימות כלהזמן ולכן, לשיטתך, הוא לא מת ולא לוקה בסרטן. _____________________________________ מורכבות המציאות וידיעתה (אלברט שבות) כמובן ואני מסכים איתך ד''ר מילשטיין, לא ניתן להגיע לידיעה מושלמת בגלל מורכבות המציאות; כלומר אנחנו מסוגלים לנבא (לדעת) רק חתך קטן מאוד מהמציאות, והחתך הזה בדרך כלל מייצג מידע מופשט ביותר, שיכולים להתמודד איתו ולעקוב אחריו רק בחדר מעבדה קטן. וככל שהחתך במציאות גודל, כך יורדת רמת הניבוי שלנו אודותיו עד שכמעט נעלמת, או אז מסתפקים בתחזיות ובתאוריות ותורות, כמו תחזית מזג האוויר למשל, או תאורית האבולוציה, או תורת המרקסיזם... אולם, ולמרות ''מורכבות המציאות'' ששוב אין לי וויכוח איתך אודות קיומה, אנו נתקלים בהרבה תופעות מורכבות עד מאוד המתקיימות בפועל בזירת המציאות ועונות על ''ניבואינו'' ברמת וודאות ודיוק מרהיבים. קח למשל את הפעולה המורכבת ביותר שמתקיימת במציאות, והפשוטה לכאורה עבורינו: איכר בסומליה שלא יודע לכתוב ולקרוא, מנבא (יודע) שיקצור עגבניות בתאריך מוגדר, לאחר שעשה מספר פעולות של זריעה / נטיעה / חרישה / קצירה... אומנם הוא עשה מספר פעולות עדינות ואף אינטלגנטיות עד להגיע אל נבואותיו המדוייקות (העגבניות) ולקטוף אותן בפועל, אולם ניוטון עבד הרבה יותר מהאיכר והגיע לנבואות הרבה יותר פשוטות מהעגבניה המורכבת של האיכר. האיכר, והלכה למעשה, ניבא באופן הרבה יותר מדויק מניוטון, ופעל ניבא ושינה מציאות הרבה יותר מורכבת מניוטון. פצע קטן של הנכדה שלך, תנקה לה אותו במים, ואולי תשים לה קצת יוד, וחבישה קטנה. כעבור מספר ימים הפצע ייעלם כאיננו, והעור יחזור לקדמותו. למעשה אתה עשית את הפעולות שלך והתערבת במציאות ואף ניבאת בדיוק מוחלט את התוצאות שיתקיימו אכן בפועל, ועל זאת אני יכול להעניק לך את התואר האנושי הגבוה ביותר אם רק אוכל לתאר את שרשרת הפעולות המורכבות שהתקיימו בתיאום סימטרי עם פעולותיך (ניקוי הפצע וחבישתו) והביאו לתוצאה העדינה שניבאת אותה באופן כה מדויק ואמין מבעוד מועד. אחי עבר ניתוח מעקפים לפני שבועיים. המנתח ניסר לו את בית החזה, פתח אותו לרוחב, חתר והגיע ללב, הפסיק חלקית את פעולתו, פתח בנתיים את ידו השמאלית והוציא ממנה עורק ארוך שישמש אותו להחלפת 3 עורקים דפוקים בלב. הוא חתך החליף תפר סגר את בית החזה והלך הביתה. לאחר שבוע קם אחי ממיטתו והלך לביתו, כאוב קצת... היום הוא מטייל חופשי בבית, רואה טלויזיה ומחשב את הימים המעצבנים שנותרו לו עד שילך לעבודה; גזירתו של הרופא. אילולא הגזרה הזאת ומבחינתו, הוא מוכן מחר לרדת לעבודה. ניתוח הניתוח: אין ספק שהכירורג שניתח את אחי הוא איש משכמו ומעלה שעשה עבודה נפלאה ועדינה. הכירורג הזה מייצג את שיאה של ההתקדמות האנושית. הוא מייצג את הידע והטכנולוגיה שהגיע אליהם האדם וגייס אותם להתפתחותו. הוא עשה ולכל הדעות עבודה מורכבת ותחף את ידו והאיזמל שלו בעצם המציאות ושלט בה! שינה אותה! אחי יחיה עוד 30 שנה לפחות בזכותו! אולם ובפועל, הידיעה הכמעט מושלמת של הכירורג המופלא, והניבוי המדויק שהתקיים ושינה את המציאות המורכבת בפועל ברמה כה גבוהה, כל הפעולות האנושיות העדינות האלו של המנתח לא יורדות במורכבותן מפעולת ניקוי הפצע של נכדתך, ויתכן שפעולת הנטיעה והחרישה של האיכר עולות במורכבותן על פעולת הכירורג! אינני מתכוון להקל ראש ביידע המתקדם של הכירורג, אולם אני רוצה לאמר שהפעולות העדינות המכניות שביצע בתוך חזהו של אחי, אינן יורדות במורכבותן מהפעולות המכניות שהאיכר ביצע בתוך שדהו והביאו לניבוי מדוייק במציאות ברמה גבוהה ביותר של מורכבות . אם כן אנו מגיעים למסקנה הסותרת את הדברים שהסכמנו עליהם בפתיח: ניתן להגיע לידיעה כמעט מושלמת למרות מורכבות המציאות. הכיצד? וכאן נכנס לזירה חוק ההתאמה הסימטרית, שבלעדיו לא ניתן להבין את הסתירה בין הפתיח שסיכמנו עליו בפתח הדברים, למסקנה האחרונה לעיל. חוק ההתאמה הסימטרית אומר שוב: הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי ''פיסת המידע'' הנקטפת מהמסה האין-סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש – יותאם לקליטת פיסת-מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה. כלומר, מבטיח החוק הזה לאדם שיתמזג רצונו עם יעדו בתוך המציאות המורכבת; או אם תרצה - למרות המציאות המורכבת. האיכר יגיע אל רצונו בעגבניה ועליו לזרוע לחרוש ולקצור. אתה רצית לרפא את פצעה של נכדתך והעור שלה יחזור וייראה עדין וחלק - ועשית אכן משהו למען רצונך זה: עשית את המקסימו האפשרי המוטל עליך: ניקית את פצע, חטית וחבשת אותו. גם המנתח ניסר וקיצר וחיבר ותפר, והביע את רצונו הכן באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ביותר, הוא עשה את המקסימו האפשרי המוטל עליו, והמציאות התמזגה עם רצונו באופן סימטרי. האדם יכול להגיע לכל מחוזות רצונו ולמזג אותם עם המציאות בפועל, למרות מורכבותה של המציאות. התנאי לקיום העיסקה הזאת הוא, שיביע את רצונו הכן באופן מעשי; ואין הבעה כנה יותר מפעולה מעשית בשטח המציאות: חרישה / זריעה / ניקוי / חיטוי / שימוש בטכנולוגיה / הרדמה / תפירה / חיבור... אלברט שבות ___________________________________________ המנוע של האבולוציה הקוסמית (אורי מילשטיין) אלברט כפי שידעת ברמת הוודאות של האכר מגדל העגבניות חזרנו לעקרון השרידות: ההתאמה הסימטרית פועלת רק במערכת פשוטה באופן קיצוני: חלקיק השניה של בריאת העולם. באותו תת זמן רצון הנברא לשרוד מקיף את המציאות כולה ועובדה: הוא שרד ואחרי 15 מיליארד שנים אנחנו, צאצאיו, משוחחים על כך. אבל ההתאמה הסימטרית ראשונית הניעה תהליך של פיתוח אמצעי שרידה כדי לנטרל איומים עתידיים. זה המנוע של האבולוציה הקוסמית. כיוון האבולוציה היא מן הפשוט למורכב. המורכבות היא רב הסתברותית ולכן אינה כפופה לחוק ההתאמה הסימטרית אלא לחוק הקריסה ההכרחית שהוא החוק השני של התרמו-דינמיקה. ______________________________________________ אנטרופיה במערכת מבודדת (אלברט שבות) כשאתה קובע שהמורכבות כפופה לחוק הקריסה ההכרחית שהוא החוק השני של התרמודינמיקה, אתה מתכוון לאנטרופיה (גודל המשמש מדד למידת האי-סדר במערכת פיסיקלית רבת מרכיבים) ומקומה בחוק התרמודינמיקה השני, שקובע: סה''כ האנטרופיה במערכת מבודדת יכולה להשאר קבועה או לגדול, כלומר, שסך האנטרופיה במערכת סגורה לא אמור לקטון לעולם. מכאן, נטייתה הטבעית של אנרגיה במערכת סגורה היא ללכת מריכוז לפיזור, לא להפך. ושאלה לי אליך ד''ר מילשטיין: האם גוף האדם, כמערכת פיזיקלית, הוא לא מערכת מבודדת סגורה? ואם כן, וכאשר נוצר לדבריך הנברא הראשון לפני 15 מליארד שנה, נברא זה כמערכת סגורה מבודדת אמור היה לקרוס ע''פ חוק התרמודינמיקה השני, לא להתפתח ולשרוד. אולם הוא שרד והתפתח, והראיה על זאת היא, שאנחנו צאצאיו משוחחים על כך עכשיו. דארווין קרא לסתירה הזאת איבולוציה, ואתה כיסית את הסתירה הזאת בשמיכה של עיקרון השרידות, אולם דארווין ומילשטיין לא מספקים יותר מכינוי לעצם הסתירה, אך לא מתייחסים עניינית למהות קיומה: איך המערכת המבודדת הזאת צלחה את חוק התרמודינמיקה השני והתפתחה בניגוד לחוקי הטבע? במילים אחרות, דארווין קופץ ראשון ומרים את ידו: אני! אני יודע איך המערכת הזאת צלחה וחמקה מתחת לחוקי הטבע, בניגוד לחוק התרמודינמיקה השני: כי קרתה כאן תופעה איבולוציונולית! לתופעה הזאת קוראים ''איבולוציה''! אתה, מילשטיין, קופץ שני ומרים את היד לענות: גם אני יודע! המערכת הזאת התפתחה ושרדה מתוך עיקרון השרידות וניטרול האיומים! לתופעה הזאת קוראים ''שרידות''! מכאן המסקנה שמילשטיין גם דארווין הצביעו על התופעה וקראו לה בשם, לא מעבר לכך. היה צורך איפוא בסטנוגרמה שתכיל את התופעה הזו בתוכה; כלומר מוכרח להיות חוק מופשט שיכיל את חוק התרמודינמיקה השני ושייגזר ממנו, אחרת תופעת קיום המערכת הסגורה של האדם לא ניתנת להסבר, והחוק המופשט הקדום הזה הוא ''חוק ההתאמה הסימטרית'' שמעמיד את כל רובדי המציאות לרשות רצונו של האדם; ולכן המציאות התכופפה בפני רצון האדם לשרוד ולהתפתח; או במילים מקבילות, חוק התרמודינמיקה השני נבלע בחוק ההתאמה הסימטרית. שבוע טוב / אלברט _______________________________________________ חוק ההתאמה הסמטרית=עקרון השרידות (אורי מילשטיין) אלברט, רצון האדם/חוק ההתאמה הסמטרית הוא שם אחר לעקרון השרידות. ואגב, הנברא הראשון לא היה מערכת סגורה כי הוא נברא ממשהו שהמשיך להזין אותו. המשהו הזה הוא מרחב פוטנציאלי שהתממש בבריאה וממשיך להתממש במרחב הדינאמי שלנו. אותו רצון שאתה מדבר עליו בחוק ההתאמה הסימטרית הוא הרצון לשרוד שרק כשעבר מן המרחב הפוטנציאלי למרחב הפסיקאלי שלנו אפשר את עצם הקיום. ___________________________________________________ חוק התרמודינמיקה השני והמערכת האנושית (אלברט שבות) אם כן אתה מסכים איתי שהאדם, אילו היה מערכת סגורה ומבודדת ביקום, לא היה יכול לממש את קיומו במרחב המציאות המורכבת, אותה אתה מכנה כמרחב פוטנציאלי. כלומר, אותו המרחב הפוטנציאלי איפשר לאדם לממש את הפוטנציאל הטמון בו, המכונה על ידך כרצון לשרוד, ואני מסתפק במילת התואר ''רצון'' - להפריד בין ישות האדם לחיה. החיה אכן ''רוצה'' רק לשרוד, אין לה מעבר לכך רצון אחר, והאדם ''רוצה'' גם לשרוד גם להתפתח. אתה תטען שעצם התפתחות האדם מגוייסת למעשה למען שרידותו, אולם בעצם טיעונך זה הינך מודה בקיום אפיקים נוספים לרצון האדם, הוא המותר לאדם על הבהמה; והוא הדבר אשר ביקשתי להדגישו . עכשיו, מדוע אני קובע שהמרחב הפוטנציאלי מותאם באופן סימטרי לרצון האדם? כי אילו ''המשהו'' הזה שהזין את הנברא וממשיך להזין אותו היה חלק נפרד מהמציאות המורכבת, הייתי אומר שהאדם + המשהו הזה = מערכת סגורה שמתקיימת ולא קורסת בתוך המרחב המורכב - דבר הנוגד את חוק הטבע, כי כמות האנטרופיה במערכת סגורה לעולם לא קטנה ויכולה רק לגדול, רק לקרוס... לא לשרוד ולהתפתח. מוכרח איפוא האדם להיות תת מערכת מהמערכת הכוללת, היינו חלק בלתי נפרד מהמרחב הכולל; מרחב שאין דבר אחר בילתו, הוא הוא המציאות המורכבת המוכרת לנו, או אם תרצה המרחב הפוטנציאלי. חוק התרמודינמיקה השני פועל איפוא על מערכת מבודדת הפועלת בצד מערכות אחרות נפרדות ממנה, ולכן הוא לא פועל על האדם הניזן באופן סדיר מעצם המציאות (מרחב פוטנציאלי) ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. אין על ידו שום מערכת אחרת. מכאן מקור קביעתי אודות המרחב הפוטנציאלי המותאם באופן סימטרי לרצון האדם; קביעה הנגזרת מחוק ההתאמה הסימטרית. אלברט ____________________________________________ חוק ההתאמה הסימטרית (אלברט שבות) חוק ההתאמה הסימטרית אומר: הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי פיסת המידע הנקטפת מהמסה האין-סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש – יותאם לקליטת פיסת מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה. פעם התקלקל לנו הצינור של ברז האימבטיה. המים דלפו מפתח הצינור – הווה אומר או שרצועת הגומי בנקודת החיבור נשחקה או שהצינור עצמו התקלקל וגרם לדליפה, בכל מקרה החלטתי להחליף את הצינור באחד חדש שבא עם רצועת גומי חדשה וכולו עולה שלוש ארבע דולר... קיפלתי שרוולים וניגשתי לעבודה, זה הזמן להזכיר לאישה את הערך המוסף של הגבר בבית! זה היה יום ראשון, יום המשפחה וטיולים... אבל עבודת הקודש קודמת, ולכן ביקשתי ממי שמעוניין להתלוות אלי בשביל ללכת לקנות את מערכת הצינור החדשה... הבטחתי לילדים שזה עניין של דקות, לקנות ולהחליף ושלום על ישראל, או אז נמשיך בתוכנית המשפחתית המקורית של יום ראשון. קניתי את הצינור, וניגשתי לעבודה; אפילו לא קיפלתי שרוולים, בשביל עניין כה פעוט... וכמקצוען אמיתי, הפסקתי את הזרימה הראשית של המים, הוצאתי את הצינור הישן בצ'יק, ולקחתי ליד את החדש. הפלאייר בימיני ופתח הצינור החדש בשמאלי, וכל מה שנותר הוא לסובב את הטבעת התלויה בצינור שתסגור על רצועת הגומי ותתחבר. הכל הלך טוב, הטבעת כמעט נסגרה וצריך רק לחזק... אולם כאן קרה משהו מוזר, הטבעת מיאנה להתחזק, וכל פעם שנדמה לי שהיגעתי לסיבוב האחרון הטבעת דווקא משתחררת! הוצאתי את הטבעת ובדקתי אותה, ולא היה קשה לעמוד על הבעיה: הסיבובים הפנימיים שבתוך הטבעת אינם סימטרים – מה שגורם לסיבוב האחרון להשתחרר... כלומר מכרו לי צינור דפוק! מלא זיעה ועצבים, ביקשתי מהחברה שיתאזרו בסבלנות. עוד כמה דקות, אלך להחליף את הצינור הדפוק ואחזור לשים אותו... רק כמה דקות ונחזור לשיגרה. טסתי אל החנות שמכרו לי את הסחורה הדפוקה, ונזפתי במוכרת: גברתי, גרמת לי לאבד את זמני שהוא שלי – לא שלך! הראתי לה את הדפקט והיא התנצלה ונתנה לי צינור חדש, והפעם לא הלכתי לפני שפתחתי אותו לידה ובדקתי אותו בעין מקצועית; בדקתי במיוחד את מערכת הסיבובים הפנימיים, שלא אחזור על אותו הסיפור שוב. טסתי הביתה ושמתי את החדש הבדוק. ושוב! זיעה קרה שטפה אותי; לעזאזל הבעיה אותה הבעיה: מסובב מסובב ודווקא לקראת הסוף כאשר מנסה לחזק את הטבעת ומגיע לסיבוב האחרון, הטבעת משתחררת ונשארת בידי. אני שם את הטבעת מתחת לאור ואותה הבעיה: אחד העיגולים הפנימיים שבתוכה אינו מותאם ליתר העיגולים – מה שמונע להגיע לסיבוב האחרון. אני חם אש, רק חסר גפרור להדליק אותי, והמוכרת סיפקה הפעם את הגפרור ואת מיכל הדלק! היא ניסתה להתחכם ולהסביר, ולמרות מצבי הדליק – היה עלי להמתין ולהקשיב לה, מה גם והיה בפיה הפעם שני הסברים שיכולים לעמוד במבחן ההגיון: 1- אדוני, אתה בדקת הפעם את הצינור לפני שיצאת מהחנות ואישרת שהוא תקין ושלם. 2- על השאלה, ומהיכן אם כן צץ הדפקט הנראה לכל עין שבתוך הטבעת – היתה לה תשובה מוכנה והגיונית: כנראה שמי שהתקין את הצינור גרם לדפקט בשעת ההתקנה, וזאת בגלל חוסר נסיונו... אולי לחץ יותר מדי בפלאייר, אולי סובב יותר מדי, אולי פחות מדי – לא יודעת. נוכח הסבריה אלו, והגם שלא היה לי נוח לשמוע במיוחד את הסעיף השני שלעיל, היה עלי לקבל את טיעוניה ולהתנצל! אני הבוער החם אש התנצלתי, אך ביקשתי ממנה הפעם טובה: תמכרי לי בטובך אם לא קשה לך צינור אחר מתוצרת אחרת. לא רוצה לשמוע יותר על סין, תני לי משהו אמריקאי לא איכפת לי המחיר. לא היה לה תוצרת אמיריקאית, אך מכרה לי דוגמה אחרת מתוצרת מקומית טובה, זה מה שהיה לה. חזרתי הביתה והחברה עדיין ממתינים בשקט, אך גיליתי בעיניהם ניצוצות בוערים המבקשים להתפזר לכל עבר. התעלמתי וניגשתי ישירות למקלחת. התפללתי בתוכי וביקשתי שיחוס על כבודי הפעם, אך גם הוא במרומיו החליט להתעלם ממני ואף להתעלל בי, ואף באותה השיטה: בסיבוב האחרון הכל מתפקשש וחוזר חלילה. כבר לא היה איכפת לי מהשעון ולא מהחברה שלא הפסיקו לייעץ לי שאעזוב את הצינור להיום, או מקסימום נזמין רגע את האינסטלטור – כמה כבר יכול לעלות?! אבל השאלה הפכה כבר לשאלה של כבוד. אזרתי את עצמי ואת כבודי ונסעתי למקום מרוחק, היכן נמצא סניף של רשת המתמחה בדברי שרברבות וצינורות... הלכתי למחלקה הנכונה וביקשתי את הצינור היקר ביותר. לא היה איכפת לי האיכות, הלכתי על היוקר, פשוט לא רציתי להמר. קיבלתי אחד אמריקאי שעלה פי ארבע מהסיני המצ'וקמק, וחזרתי בטיסה למקלחתי. וההמשך... ניחשתם. השעה שעת ערב, ואני שטוף זיעה ועצבים ובושה ורעב ומה לא... בשלב זה אני מרים ידיים, ומבקש מאישתי שתזמין מיד את השרברב בטלפון, אני לא רוצה לשמוע יותר על ברז או צינור או כל שם מהמשפחה הזאת, שיחליף מצידי את כל מערכת הצינורות בבית. לשימחתינו הוא נענה מיד להזמנה, ולאחר שהסבירה לו את הכתובת והבעיה, הוא הציע לקנות בדרך צינור חדש ויביא לנו את הקבלה. כעבור חצי שעה מגיע האינסטלטור ובידו צינור וקבלה. הוא קנה את הכי זול, זה הסיני שקניתי פעם ראשונה... ואני צחקתי בתוכי – מה הולך לעבור עכשיו המסכן... לא יכלתי להסתיר את שימחתי מראש לאידו, אך כן הסתרתי את הצחוק המר הכאוב שביקש להתפרץ מתוכי. ליוויתי אותו בשקט אל מקום האירוע, עמדתי דום בפינת המקלחת, ועיני עקבו אחריו. הוא לקח את הפלאייר בימינו, ואת הצינור בשמאלו. שלוש ארבע סיבובים קטנים, תחב את הפלאייר בכיסו, ויצא מהמקלחת. אני נשארתי בפינה; לא היגבתי; והוא הבחין בי. חזר על עקבותיו פתח את הברז ופלט לעברי: אתה צודק, צריך להראות לך שאין כבר דליפה; הינה אדוני בבקשה. פתח את הברז, סגר ויצא; ואני עדיין בפינה, כילד נזוף או שעומד להיות נזוף או שמצפה שינזפו בו או שמגיע לו להיות נזוף... אבל לא, לא הייתי אף אחד מאלה. ביקשתי פשוט להתבונן בתוצאות ניסוי מעבדתי שזה עתה התרחש לנגד עיני, בחדר מעבדה ובתנאי מעבדה. ביקשתי לסכם את התוצאות האלה. התבוננתי וסיכמתי: השרברב שעשה את העבודה בפחות מדקה אחת – השתמש באותם הכלים בהם השתמשתי, ואף באותן הטכניקות בהם השתמשתי. אותו הפלאייר אותו הצינור אותן התנועות הסיבוביות ואפילו נייחן היה באותה רמת אינטלגנציה אנושית בסיסית שגם אני מנוי עליה. ואם כן, היכן ההבדל? מה עשה לעזאזל את ההבדל? מה גרם לי להזיע ולהתבייש ולרעוב ולאכזב ולהתאכזב, וממה הוא נהנה בשביל לפסוח על כל מדור ממדורי גהינום אלה? לא! הפעם לא ניחשתם. זה לא שהוא איש מקצוע ואני לא; לא מדובר ביידע מקצועי, כי גם לי היה את אותו סוג של יידע מקצועי בסיסי שיש להשתמש בו במקרה פשוט ופעוט כזה, גם אני ידעתי שיש להשתמש בפלאייר, ויש לשים את רצועת הגומי, לסובב בכיוון הנכון מספר סיבובים קטנים וזהו! אבל בכל זאת לא הצלחתי, וזאת הראיה כי לא היידע המקצועי הוא שעשה את ההבדל, אלא משהו אחר לגמרי... אנו מביטים בתמונה מסויימת, במציאות מסויימת, מעיפים מבט חודר אליה, ופועלים על פי מיטב שיפוטינו הנגזר מאותה ההסתכלות. יש מי ששופט כך ויש מי ששופט כך. יש מי שמגיב כך, ויש מי שמגיב אחרת. השאלה היא, מדוע מגיבים ושופטים אחרת – אם ההסתכלות היא אחת, התמונה אחת, ואפילו הרמה האינטלגנטית – היינו הרמה השיפוטית היא גם אחת! תארו לעצמכם מספר אנשים דומים פיזית להפליא בכל התחומים, החל מרמת האי-סי-קיו ועד לרמת הפחד, האומץ – אם ניתנים לדירוג... הבה נבנה תמונה מציאותית נתונה, ונחשוף אותה לכל אחד מהאנשים האלה. כל אחד מהם יעמוד מול שודד עם אקדח טעון ביד, שמבקש ממנו את שעון היד, את התכשיט שעליו ואת הארנק . הראשון יזיע וימסור לידו את הכל, השני ימסור הכל ואח''כ יזיע, השלישי ינסה להתחכם ויקבל כדור בראש, הרביעי יעשה בדיוק את מה שצריך: הוא יפתח בשיחה ידידותית איתו, ידובב אותו תוך כדי מסירת הפריטים, ויפיל אותו על הריצפה תוך כדי מסירתם... ברגע הנכון בתנועה הנכונה... מה שצריך. מה עשה את ההבדל שאלתם? תשובה: הרביעי הוא שוטר בחופשה שסיים קורס שוטרים רק לפני יומיים. הוא למד בקורס את התמונה שנחשף אליה על כל פרטיה: המצב הפסיכולוגי בו היה נתון השודד; סוג האקדח שהיה בידו – אם הוא טעון או לא; כמה זמן יקח לו לטעון; אם יש סייען מהצד שעוזר לשודד; אם לפי תנועות גופו – השודד מקצועי או מתחיל; פחדן או אמיץ; צפוי או לא; מסוכן או לא... כל התמונה במלואה על כל נתוניה היתה מוכרת לידידנו השוטר בחופשה, והיה עליו רק לבחור את הרגע המתאים לו ולפעול בקלות ייחסית... יכל להפילו למעשה מהרגע הראשון, אך הוא העדיף להשתעשע ולהמתין עד לרגע יותר נוח, יותר מאוחר. הוא שיחק בשודד כמו טבעת המונחת באצבעו. התמונה שנחשף אליה היתה מלאה ומושלמת. זהו איפוא ההבדל ביני לבין השרברב של יום ראשון: הוא הכיר את כל התמונה, ואני היכרתי תמונה חלקית. אני ידעתי תמונה אחת של החלפת צינור: קונים צינור חדש, מביאים פלאייר ומסובבים לכיוון השעון. מאידך, הוא הכיר את כל סוגי הברזים והצינורות, את כל סוגי הגומיות המושחלות בתוכן, את כל סוגי הטבעות המחברות את הצינור, ולכן הוא יכל לשלוט בכל הרכב, ואף יכל לשחק ולהשתעשע עם כל קומבינציה נתונה, ולתת לה מענה מיידי ובטוח. הוא שלט בכל חלקי התמונה, וזה מה שהעניק לו את מלוא היידע הדרוש. לעומתו, גם לי היה יידע ואף יידע מקצועי, ובהחלט אני יכול להרכיב את הצינור עם הפלאייר והטבעת והגומי והסיבובים המתאימים... תיתכן בהחלט תמונה חלקית מתאימה, שאשתלב בה נכונה ברגע הנכון ובמקום הנכון; אך התמונה שהתבסס עליה היידע שלי הינה חלקית, לכן לא הצלחתי להתמודד עם כל בעיה, על אף ויכלה להיות קטנה יחסית. זאת היתה הקדמה ארוכה אך שווה... למשמעות חוק ההתאמה הסימטרית בחיינו. אני יכול להגיע לכל מה שאני רוצה; את זאת כולנו כבר יודעים מימים ימימה, אולם איננו יודעים את נתוני התמונה הספציפית הזאת באופן מושלם. כוונתי איננו מכירים את התמונה המלאה המרכיבה את נתוני הרצון האנושי; היידע שלנו אינו מאפשר לרצון האנושי לפרוח ולהשתכלל ולגרד את השחקים, כי התמונה עליה התבסס היידע שלנו הינה חלקית, איננו מכירים את התמונה בשלמותה אודות הרצון האנושי. לפני שאצביע על החלק החסר בתמונה הזאת, הייתי רוצה להתעכב על הערה אחת מעולם ההכרה; איך ניצל האדם את המונח ''הכרה'' – הכרת המציאות. כל הטכנולוגיה הנוכחית שהאדם נהנה ממנה – נגזרת מניצול הכרת חתך מהמציאות, והכפלה כמותית של החתך הזה עד לאין סוף. כלומר אני עולה על איזשהו נתון מופשט מהמציאות, קורא לו חוק, והולך לשכפל את הנתון המופשט הזה, מאחד עד לאלף, למליון, למליארדים... עד שאני טס איתו בשמים וחוצה את האוקיאנוס, מגיע אל הירח. כך שיכפלתי נתון מופשט והיגעתי אל החשמל, הטלפון, הטלויזיה, המחשב, ומעל לכל אל המנוע. ישנם סוגים רבים של מנועים, בראשם עומד מנוע חום ומנוע חשמלי. מנוע החום עובד על המרת אנרגית החום המשתחררת משריפת דלק לעבודה מכנית; והמנוע החשמלי עובד על המרת אנרגיה חשמלית לאנרגיה מכנית, ע''י יצירת שדה אלקטרומגנטי בעל קוטביות משתנה. הלך האדם והגדיל את השדה האלקטרומגנטי, העצים אותו, והגיע למנועים עצומים ואדירים. הוא שיכלל את שריפת הדלק ואת הדלק עצמו, והגיע למנועים עוד יותר משוכללים. כלומר גילה האדם איזושהי נקודה במרחב המציאות, שם את האצבע עליה, ושיכפל אותה, הגדיל אותה, ניצל אותה במנות אין-ספור במנות אין-סופיות, נוצר הרושם וכאילו אנס את הנקודה המרחבית הזו; אך זה היה אונס ברשיון, אונס חיובי; זוהי אחת השיטות של התפתחות האדם. הבה נאנוס איפוא את המציאות, דרך עוד נקודה מרחבית שנעלמה מעינינו מזה זמן... ונגלתה לנו זה עתה. הבה ננצל עד תום את הנקודה המרחבית הזו באותה שיטה, שיטת השיכפול והאינוס. הבה ננצל את חוק ההתאמה הסימטרית. חוק ההתאמה הסימטרית קיים; מדוע? בגלל הפצע של נכדתך שהגליד. אכן הוא הגליד כי טיפלת בו כיאות, חיטית וחבשת אותו, אולם כל הפעולות הטכניות העדינות האלה שעשית, ביטאו את רצונך הכנה בהגלדת הפצע, ואכן הפצע הגליד בגלל רצונך; אך מאוד אפאתי לטעון שהפעולות הטכניות שעשית עשו את העבודה ועשו שהפצע יגליד והעור יחזור למקומו. אתה גרמת – לא עשית. משמע, אתה רצית – והדבר נעשה. חוק ההתאמה הסימטרית קיים, כי אחי חוזר בימים הקרובים לעבודה, עם לב כמעט חדש יד שנייה. חודש כמעט עבר והבן אדם חדש. הכירורג על כל הטכנולוגיה והמידע שהשתמש בהם – גרם לשינוי הזה – הוא לא עשה אותו. ואם הניתוח חלילה לא היה מצליח, בגלל שחסר היה למנתח יידע, או ניסיון, או כלי טכנולוגי, או בגלל טעות... ובכל מצב מהמצבים האלה, היינו אומרים שהניתוח לא הצליח והחולה מת. משמע, הרצון האנושי שביטא אותו הרופא המנתח – לא היה שלם, הוא לקה בחסר. חוק ההתאמה הסימטרית קיים ויעיד עליו האיכר שייצר את העגבניות. הוא לא עשה את העגבניות, קשה לטעון את זאת... אפילו הכירורג המנתח לא יכל לעשות את זאת; הוא גרם להתהוות העגבניות, בגלל רצונו הכן והאמיתי. ואכן הוא עשה את הפעולות הנכונות שגרמו לדבר: חרש, נטע, קצר... שאלה שנייה: איך יתכן שחוק ההתאמה הסימטרית קיים!? הרי זה נוגד את הטבע, מערכת סגורה משכללת את עצמה ואוספת את האנרגיה במקום שתתפזר מאליה! על השאלה הזאת עניתי לעיל, ואעתיק את התשובה בניסוח דומה: חוק התרמודינמיקה השני פועל על מערכת מבודדת הפועלת בצד מערכות אחרות נפרדות ממנה. אולם לא יכול להיות לחוק הזה קיום במערכת אחת ויחידה שאין על ידה שום מערכת אחרת, ולכן הוא לא פועל על האדם הניזן באופן סדיר מעצם המציאות ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. זוהי משמעות ''מקשה אחת'' של היקום, והאדם חלק בלתי נפרד ממקשה זו. שאלה שלישית: איך נקבע מד הרצון הדרוש? כלומר אילו פעולות דרושות עלי לבצע בשביל שרצוני יצא מהכוח אל הפועל והמציאות תשלים או ''תעשה'' את העבודה? - כנות עצמית מושלמת. הכנות כלעצמה נמדדת ע''י מבחן התוצאה: אם התקיים רצוני בפועל, סימן שבכנות מושלמת רציתי להגיע אל מחוז חפצי, ואם לאו – סימן שכנותי לקתה בחסר. בשני המקרים, הפעולות הננקטות על ידי מבטאות את מידת כנותי. שאלה רביעית מסכמת: היכן נימצאת הנקודה המרחבית שנעלמה מעינינו מזה זמן, ונגלתה לנו זה עתה תוך כדי הכרת חוק ההתאמה הסימטרית? איך ניתן להצביע על הנקודה הזו ולנצל אותה, לשכפל אותה, לאנוס אותה... בשביל לענות על השאלה הזאת, יש להקדים ולאמר שחוק ההתאמה הסימטרית מוכר למעשה לכולנו, משחר קיומנו עד עכשיו. הראיה לזאת היא שכולנו פועלים והלכה למעשה ע''פ חוק ההתאמה הסימטרית ומקבלים את מהות קיומו כמובנת מאליה. ליבנו פועם ע''פ מחוגי השעון המדוייקים של חוק ההתאמה הסימטרית. הוא פועם באופן מכני כל עוד ורצונינו הכן הוא שיפעם, שנחיה. הוא שועה לרצונינו באופן סימטרי לחלוטין: יש מי שרוצה לחיות טוב, לחיות קצת, לחיות רע, להתמסר למציאות בלי להביע רצון מסויים... על אותו המשקל: יש מי חי טוב, אוכל בריא, שומר על גופו ונפשו... יש מי שרוצה להתמקם באמצע, לא לכאן ולא לכאן, לא לשמור כל הזמן על תפריט האוכל, גם לא להגזים... יש מי שלא איכפת לו מהחיים, הוא אוכל רע, מעשן, מעלה במשקל... והאחרון הוא מי שמתמסר למציאות נתונה, אין לו דיעה מוגדרת, הוא מוסר את גורלו לגורל, לא איכפת לו לאכול מזה או מזה, לא איכפת לו לחיות גם לא איכפת לו לוותר עליהם, מה שבא ברוך הבא... הלב וכל המערכת הנטענת על ידו ''שועה'' באופן סימטרי לרצון כל אחד מהטיפוסים האלו, ועושה במדוייק את רצונו. ואפילו במציאות הרגעית ניתן לאתר את הסימטרייה בעשיית הרצון. אדם שנמצא בפחד מתמיד, הלב שלו נחלש עד שמפסיק. אכן הוא לא רוצה לחיות בפחד, אך הוא מתמסר בפועל לפחד; וגם הרצון שלו בעקבותיו... והלב רק משקיף ומבצע... הראיה לזאת היא המצב ההפוך: אדם בעל אומץ הוא בעל לב טוב אומרים...הוא ישמור על הלב שלו; הוא לא ייחלש ולא יידום. ואפילו במצב רגעי של ממש: אדם שנחשף באופן פיתאומי לסכנה מיידית – יכול לקבל התקף לב על המקום ולמות. בניגוד למי שיודע להתמודד עם הסכנה הזו, היינו למי שרוצה להתמודד. ההבדל בין שני הטיפוסים האלו נמדד במד הרצון, לא בחוזק שריר הלב. ניתן במקביל ללמד אדם להתמודד עם מצבי לחץ או סכנה, היינו ניתן לפתח את רצונותיו, ולחזק במקביל את ליבו... זו הסיבה שהלב המכני מגיב ראשון לכל רצון דרסטי הקשור ישירות בחיים, לחיוב או לשלילה, לטוב ולרע, לחיים ולמוות. גם כשאני מחבק את בתי האהובה – הלב שלי פועם משמחה ונותן את הקצב הסימטרי לכל יתר חברי המערכת הקשורים בו – כולל את המוח. אם כן, וכשאני רוצה – אני גורם לחיות, אני גורם ללב שלי לפעום; הרצון שלי גורם, לא עושה. אני רוצה, או לא רוצה, או רוצה פחות או יותר, והרצון שלי ניעשה באופן סימטרי מדוייק. כל המערכת מתגייסת לעשות את הרצון שלי, בראשה עומד הלב המכני, וגם המוח הטכני. אנו מכירים איפוא בעובדה שהרצון שלנו מתבצע תוך כדי תהליך טבעי שאנו שולטים בתחילתו ע''י נתינת האות ההתחלתית, אך הוא ניעשה לאחר מכאן באופן רציף, וכל מה שנותר לנו הוא לחקור אותו, לחקור את התהליך ולהבינו לעומק. בתוך כך, יש להזהר ולדייק: חקירת התהליך אינה תחליף לעשייתו. ובאותו מעמד – לגרום כפועל אינו תחליף לפועל ''לעשות''. - מתי אם כן אני ''עושה''? - כשאני שולט בכל חלקי תמונת המציאות. היינו כשאני מכיר את כל חלקיה. השרברב למשל ביום ראשון ההוא ''עשה'' את העבודה בתחום המוגדר שלו. האיכר מנגד גרם ליצירת העגבניות; מנתח הלב גרם לשיפור ליבו של אחי; ד''ר מילשטיין ''גרם'' לפצע של נכדתו להגליד. - ומתי יעלה המנתח והאיכר וד''ר מילשטיין לרמת העשייה של השרברב – וכל אחד בתחום שלו? - ברגע שיכירו, וכל אחד בתחום שלו, את כל חלקי התמונה המציאותית שידם בחשה בה. - אם כן, לעולם לא יגיעו לרמת העשייה. שהאיכר יעשה עגבניה? שד''ר מילשטיין יגליד את הפצע? שהמנתח ירכיב מערכת אנושית? - אכן דבריך נכונים. לעולם לא יגיע האדם לרמת העשייה, כי לעולם הוא יפעל בתחום המציאות, הרי הוא עצמו חלק מהמציאות, והמציאות כבר נעשתה! היא קיימת! האדם משחק בתוכה, מנצל אותה, אך לא עושה אותה. - ואיך תסביר איפוא את ''עשיית'' השרברב בתוך מרחב אותה המציאות? - השרברב נתן לי להכיר את ''קיום'' התמונה המושלמת, ובזאת הסתכמה עשייתו. כלומר, בלעדי נוכחותי כצופה בחדר המעבדה של המקלחת, צפייה שגרמה לי להתבונן בתמונה המושלמת, לא הייתה לעשייתו שום משמעות. במילים אחרות, ואם הייתי מכיר משכבר את התמונה המושלמת כמוהו – לא היתה לעשייתו משמעות בשבילי. מסקנה: עשייה היא פועל ייצוגי ווירטואלי שניתן רק לצפות בו. מכאן, ניתן לעלות לרמת העשייה ברגע שאיני זקוק יותר לצפות בה, היינו ברגע שאני כובש את ההכרה; את כל חלקי התמונה; את התמונה המושלמת. באופן זה ניתן ליישם את המסקנה ולקבוע שד''ר מילשטיין והמנתח והאיכר יוכלו לעלות לרמת העשייה, ברגע שלא יהיו זקוקים עוד לצפות בה, היינו ברגע שיכירו את חלקי התמונה החסרים, שלא צפו בהם עד עכשיו: רצונם הוא זה שגרם לפצע להגליד, ולעגבניה להיווצר. המציאות מורכבת מאין סוף של תמונות, וניתן ליישם את המסקנה לעיל על כל תמונה ותמונה: ניתן להגיע לכל מקום, בכל מחוז, צריך רק לרצות בדבר בכנות, פשוטו כמשמעו. כך בתחום האישי, וכך ברובד הלאומי, השבטי, או המשפחתי... כך בערוץ השאיפות האישי, או בערוץ הלאומי, המדיני, הבטחוני... השאלה: האם המסקנה האחרונה מרחיקה אותנו מהאמונה בקיום הבורא? - כן, כי זהו רצונו אם הוא קיים. זאת, כי ניתן להאמין בקיומו רק על ידי הצפייה במציאות שהוא עשה וברא לכאורה; אולם ורק אם לא ניהיה זקוקים יותר לצפייה הזו, נוכל לעלות ולכבוש את מחוז ההכרה, הוא המחוז שכל הנראה כיוון אותנו אליו. אלברט שבות ______________________________________________ | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלברט היקר, מעט התבלבלת, עירבבת בין מורכבות מנגנון ובין נושא |
|||
|
|||
הויסות והשליטה עליו. לא ברור לי מדוע אתה מפליג לדוגמאות מסובכות, בעוד ביום יום יש דוגמאות פשוטות: מערכת העיכול האנושית היא מאד מורכבת, אך מאז ומתמיד יכול האדם לנבא, כי אם תאכל מזון, תהיה שבע, תמשיך בחייך, ואף תחרבן בסביבות פעם ביום (אם המנגנון לא השתבש עקב מחלה וכד') ותשתין יותר מפעם ביום. ניבוי מדוייק של מנגנון מורכב, ואין בכך שום פליאה. לא צריך להבין את המנגנון הזה, כשם שהאיכר הקדום יכול היה לנבא את מועד הקציר, בלי לדעת אודות פוטוסינטזה ובוטניקה. איני מבין למה אתה מציג ידע זה כעניין כה מורכב, אתה בלבלת בין מורכבות מנגנונים ותהליכים ובין מורכבות הניבוי. אלא שהניבוי יכול להיות פשוט על בסיס הסתכלות פשוטה על צמחים ועצים לאורך זמן. בדומה, מערכת סטראו היא מורכבת, אך כל אימבציל יכול להפעילה ולנבא מה יקרה כתוצאה מפעולותיו. אין קשר בין מורכבות התהליך למורכבות הניבוי. יש ניבויים קלים, שמספקת להם הסתכלות פשוטה, ויש ניבויים מורכבים. אילו הסתכלות פשוטה היתה מספיקה לניבוי פרוגנוזה של סרטן לאחר טיפול מסויים, היינו יודעים זאת עוד בתקופת הפרה היסטוריה. אלא שלא כך ארע. צריך ידע מורכב מאד לניבוי, שאין לרשותך אפילו לא התחלת קצהו. ולמה? סוג הידע שאתה ניסמך עליו, זה ידע שמאניסטי בעיקרו, הקשור בסוגסטיות למיניהם, איזומורפיות בין א' לב' וכד'. זהו סוג הידע הקדום ביותר, שהיה זמין עוד בפרהיסטוריה לכל שמאן וכל קוסם שבט. כיום הניסמכים על סוג ידע זה מתבלים לשונם במושגים פופולריים מדעיים (בהם אינם מבינים כלום כמעט, אך זה עניין אחר). אלא שאז ידע זה לא יצר תוצאות בתחום ריפוי הסרטן, ואלפי שנות מחשבה של הניסמכת על ידע סוגסטיבי, פסיכולוגי, שמאניסטי בעקרו, לא התקרבו כהוא זה לריפוי הסרטן. אז עשה לי טובה אלברט... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוגי ניבויים |
|||
|
|||
למעשה כל מערכת החשיבה האנושית מבוססת על ניבויים, קלים הם בינוניים או מסובכים, ואם מקור כל הניבויים האלה הוא בחשיבתינו, מדוע אנו מגיעים לניבויים המסובכים בקלות יחסית - כמו הניבוי שתצמח לי עגבניה שהיגעתי אליו מפעולה פשוטה של חרישה / זריעה, ובמקביל, ניוטון או אינשטיין קרעו את התחת בשביל להגיע לניבוי תוצר הרבה יותר מופשט במורכבותו מהעגבניה, כמו פצצת האטום למשל, או כמו מערכת הסטראו; תסכים איתי שהעגבניה, כמוצר מוגמר, היא הרבה יותר מורכבת מפצצת האטום וממערכת הסטראו כאחד! תסכים איתי גם שאינשטיין וניוטון הם קצת יותר מתוחכמים מהאיכר שיצר את המוצר המורכב של העגבניה; והשאלה אם כן היא: מהו מקור האבסורד הזה? להדגיש שוב כי השאלה איננה שאלת הבנת המנגנון שבמסגרתו נעשה הניבוי, כי אפשר לנבא מבלי להבין את פעולת המנגנון והאיכר יעיד על זאת; השאלה איפוא היא מהו מקור האבסורד שהצבעתי עליו לעיל, ועל השאלה הזאת ניסיתי להתמודד במאמר לעיל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שוב התבלבלת. העגבנייה היא תוצר מוגמר |
|||
|
|||
והמערכת בה היא קשורה, לא נוצרה על ידי אדם. ללמוד כיצד להפיקה ממערכת בוטנית נתונה אינו דבר בהרבה קשה יותר מהפקת צלילים על ידי דביל ממערכת סטראו בעזרת סיבוב כפתור. אלא שהאחרונה זו מערכת מורכבת מעשה ידי אדם, וגם מתקן גרעיני הוא כזה וכאן שוב, הפעלתו יכולה להעשות על ידי כל אדם, אפילו אולמרט או בוש. והערה אישית: אלברט אל תכעס עלי, אך אתה מסרבל להפליא דברים פשוטים, ויוצר הטעיות כבדות, הנוצרות משום שאינך מבחין בדברים פשוטים מתחת לאפך, ולכן שוגה במגדלים מסורבלים של תעצומות ריבוי מלל ומושגים חסרי רלוונטיות. לא אתקן יותר את טעויותיך, למד לחשוב בעצמך, תוך הפעלת מעט שכל ישר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה מיכאל |
|||
|
|||
אני מקבל את ביקורתך ברוחב לב. אלברט | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי