|
אורי אבנרי. מאמריך מרתקים ומעניינים, וללא ספק באים מנקודת מבטו של מי שמכיר באופן אישי חלק מהאירועים והנפשות הפועלות (אני מתייחסת לשיחות אשר ניהלו בגוש שלום עם חמאס). עם זאת, צורמת התחושה שבכל מאמריך אתה מביא אספקט אחד, הוא אותו אספקט אשר משרת את עמדתך ואת עמדת גוש שלום. עולה בקרב ישראלים רבים השאלה, מה אם עבור החמאס הפסקת אש (תהודייה) אינה אלא אסטרטגיה לא רק להתחמש אלא להפר את ההפסקה ברגע שהעיתוי יהא נוח לחמאס, לא לישראלים. החמאס הרי הוכיחו את יכולתם להפר בצורה אזכרית הסכם עם הפת''ח, ועם הישראלים יעשו זאת מקל וחומר ועם הרבה פחות רחמים (תזכורת: הם השליכו אנשי פת''ח מן הגגות). קשה לקבל את ההתפלפלות המילולית שלך ולפיה בתהדייה ישנה משום הכרה בישראל שכן אם אתה נושא ונותן עם מדינה, אתה גם מכיר בה. בקרב הפלשתינים ישנם רבים וטובים שהתחנכו על ברכי שנאה לישראל וליהודים אשר נזונה מטקסטים אנטישמיים למהדרין, כך שלא משנה מה שהישראלים יעשו, השנאה בקרבם אינה שנאה שמגיבה לאירועים אלא שנאה שינקו מחינוך מתוך ספרים, קריקטורות זבות ארס ודם, מתוך תפיסה ולפיה ליהודים אין זכות קיום. כל עוד מאמריך (הנפלאים אגב) מציגים אך ורק את אותן עובדות אשר נוחות לעמדת 'גוש שלום', הם יתקבלו בספק רב בקרב הקוראים. אתה מתעלם מכל מיני עובדות אשר אינן מתאימות לעמדכם, או מגמד עובדות אלו, מיפה אותן, ממעיט בערכם. התחושה בכל תום מאמר שלך היא: ''מאמר נהדר, רק שהכותב שכח להתיחס ל..... א,ב,ג''. באמת חבל |
שוב בדבריך טעם חלקי בלבד
