|
אני מבין שמורנייה היה הוגה צבאי חשוב, אבידה די חסרת תכלית למשאב המתכנן והאפקטיבי של החיזבאללה וההתנגדות. כן, יש אנשים שהם במידה רבה חסרי תחליף, ואלה לא הפוליטיקאים, הגם שחשובים גם הפחת הרוח, הפחת האומץ, הגיבוש, האתוס וההנהגה הטובה המדינית. אבל אולי כאלה לא חסרים, האומץ והמידות הטובות האנושיות, כמו גם האמונה הטהורה, אינם יחידניים אלא משותפים לרבים, הן בצד האמת והצדק והאור ונושאיהם; וכמובן קיימות תעצומות גם בצד השטניות, לשטן ואנשיו לעולם לא יחסר פתחון פה, כמו שאמר מרטין לותר, וגם לא מנהיגות סוחפת.
אבל מוחות ומה שהיספיקו לעשות ולגבש במוחם, זה לעיתים דבר חסר תחליף. אלא שגם בצד השני, המודרני, יש מתכננים צבאיים שמסתמכים עליהם, ולמה אלה לא יהיו מושא לסיכולים ממוקדים מצד החיזבאללה וההתנגדות? אם פתחת במלחמה כזאת, דע שקל יותר לפגוע בך, שהרי אתה אוהב את החיים הטובים, לא כן? מסעדות טובות, כל טוב פרי הארץ, אשתך מודדת שמלות יוקרה, שהרי הגבר ה''גאון'' שלה רוצה להראות לזוגתו שאינו סתם שליימאזל בכך שלא בחר להשקיע את מוחו במגזר הפרטי, ועל כן יציפה, דווקא אז, בחיי מחמד. יש גם פילגש, דבר רווח במערכת הביטחון, שם מבינים היטב שהאדם התורם הוא גם האדם התוחב, ועוד בן גוריון עמד על כך בגישתו לדיין, כשקצין בכיר מקורנן בא אליו עם הז'אקט הצבאי בעל דרגות הרב אלוף, אותו שכח דיין בחדר המיטות של אישתו. המוח של הביטחוניסט הישראלי עוטה בשר המסתמך על מנעמי החיים, ומפגין זאת, בניגוד ללוחם ההתנגדות, החי באורח חיים סגפני, ויורד למחתרת, מסתפק במועט, ואומר ''אשה (ורמת חיים) זה לא הכל, יש דברים חשובים יותר.
על כן, סיכול ממוקד של מוחות, יכול להיות חרב פיפיות.ויש מי שעשוי להפסיד יותר. |
חיסול מוחות עשוי להיות חרב פיפיות
