פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=78030
בן-דוד (יום רביעי, 31/05/2006 שעה 13:45)

את אשתי הראשונה מרים פגשתי בגרמניה בתנועת הנוער. שנינו היינו מבתים בורגנים, וחברותנו בתנועת הנוער הציונית היתה לצנינים בעיני משפחותינו ,ובעיקר התנגדו לכך הורי שניהלו באותה העת עסק מצליח בהמבורג.

התכנית היתה לנסוע לפלסטינה. תחילה נסעתי ללמוד בבאוהאוס נגרות וצילום כדי שתהיה בידי מלאכה שימושית בבואנו לארץ. את תשלום דמי הנסיעה לארץ הרווחתי בעבודה כמלח על אוניית סוחר שנדדה בין נמלי הים התיכון. עד היום יש לי את התצלום שלי על סיפון האניה כש'פנס' מעטר את עיני סימן למהלומות שהחלפתי עם רב-המלחים בעיקבות הערה אנטישמית שהשמיע.

מצאנו עצמנו בפלסטינה של שנות העשרים, בקיבוץ צעיר. גרנו באהלים אחדים ולאט לאט בנינו חדר אוכל ואפילו נגריה קטנה. ונולד לנו בן. גרמניה נראתה רחוקה ומתרחקת. ואז נודע לי שאחי שנותר בגרמניה הצליח למכור את העסק שהורי הותירו, ונסעתי עם מרים והבן לגרמניה לקבל את חלקי במכירת העסק.

עם חזרתנו לקיבוץ אסיפת החברים החליטה לממן בכספים שהבאתי מגרמניה את רכישת המכונות הראשונות לנגריית הקיבוץ, ואז החלה סוף סוף העבודה הרצינית בנגריה. בשנים הבאות חל פירוד ביני לבין מרים, ובשלב מסוים החלטתי לעבור לחיות בעיר. לא היה לאיש מאתנו הרבה רכוש באותה התקופה, ולקחתי עימי רק את הניירת והמזכרות הבודדות מבית הורי. ביקשתי אז שיאפשרו לי לקחת עימי ארגז כלים קטן מהנגריה כדי שאוכל לנסות למצוא עבודה בתחום שבו השתלמתי. הקיבוץ סירב לתת לי את ארגז הכלים שביקשתי. לימים הפכה נגריית הקיבוץ הנ''ל לעסק משגשג, ואת ארגז הכלים הקטן שביקשתי ולא קיבלתי לא שכחתי.

מוסר ההשכל אם ישנו כזה בסיפורי נוגע בגילויי הרוע והקטנוניות ביחסים בין אנשים, שגם כאשר נבלעו בהמולת הבניה של ישראל החדשה לא איבדו מכוח ההרס שלהם. ברוב התנועות המהפכניות - והציונות היתה כזו - גילויים של אכזריות היו מנת חלקם לא רק של מתנגדי או אוייבי התנועה, אלא גם של חברים בקבוצה שמסיבות שונות החליטו לבחור בדרך שונה.

ישראל החמיצה לא רק הזדמנויות לשלום עם אויביה מבחוץ - ישראל החמיצה את ההזדמנות ליצור, לא סתם עוד מדינה ככל המדינות, לא סתם עוד מדינה שבה
שחיתות ועיוות דין והתענות לחלש הם מעשה של יום-יום, אלא מדינה למופת - אור לגויים, המדינה שניבאו נביאי ישראל, - את ההזדמנות הזו לשלום ושגשוג פנימיים ישראל החמיצה, וזו היתה הזדמנות בלתי חוזרת.

עם הכיבוש הפכה ישראל תוך מספר שנים לא גדול למדינת רוב של פנקסני העובדות ומחשבי הקיצין, למדינת האנטי-חזון, כאשר החזון היחידי העומד בפתחנו הוא חזון המשך השליטה בעם אחר וכל מעשי האכזריות המתלווים אליו. תחילה, בשם המפעל המהפכני, ועכשיו בשם חזון ריק מכל תוכן אמיתי, חוזרת מסכת הניוול וההתאכזרות על עצמה במעשה הקטן והגדול כאחד. ידידינו המתאכזרים המקצועיים לקחו על עצמם לחשל נפשם כדי לא לחוש נקיפות מצפון כאשר הם מציעים, מי, לעוות את החוק, מי, לגרש את הפלסטינים, ומי, לחסלם.

האוייבים שלי הם לא הפלסטינים הנלחמים על עצמאותם, אלא היהודים, בארץ ובעולם, שבגדו ביהדותם, במסורת ובמהות, - היהודים שהפכו את מדינת ישראל
לפנטזיה נציונליסטית שבה חוברים הפשיסט היהודי מברוקלין והגזען היהודי מסן-פטרסבורג להקים מונומנטים למטריאליזם החדש - לא כיבוש העבודה, - לא כיבוש האדמה אפילו, - אלא הכיבוש לשם כיבוש - ההחזקה בטריטוריה לצורך נישול האחר.

אורי אבנרי מסביר את איזכור עצמו במאמר. רבים מאתנו שנות חיינו כשנות המדינה ולעיתים יותר. על בשרנו חווינו הכל. הישראלים סובלים כקבוצה מסינדרום פוסט טראומטי מתמשך - יותר מדי מלחמות בפסק זמן קצר, יותר מדי שינויים בתוך תקופת חיים אחת. רק את עצמנו להזכיר אפשר בבואנו לדבר על שלום במזרח התיכון. הבוחרים להמשיך בנישול המאורגן של הפלסטינים בחרו מזמן לוותר בדיוק על ההתנסות האישית, בחרו לוותר על האחריות האישית, - בחרו לוותר על האחריות המוסרית שיש לכל יחיד - ההבחנה בין טוב לרע, וההחלטה לעשות את המעשה הנכון.
http://www.faz.co.il/thread?rep=78052
בן-דוד, מסתבר כי גם לכה יש ייסורי מצפון
חזי (יום חמישי, 01/06/2006 שעה 3:16)
בתשובה לבן-דוד

מעניין כי יש תופעה די רחבה,
של יהודים ''ציונים'' שהשתתפו במלחמת השחרור,
לוקים בייסורי מצפון חריפים על חלקם במלחמת השחרור.

הם שוכחים שזו היתה מלחמה, של הגנה על עצם הקיום היהודי כאן.
כדברי יוסי שריד ''במלחמה כמו במלחמה''.

אגב,
לתדהמתי, גיליתי לאחרונה כי מורה שלי מבית הספר העממי,
אדם שהערצתי בזמנו, שהיה ''חלוץ'' והשתתף במלחמת השחרור,
הפך אף הוא לאנטי ציוני, שמאלן קיצוני,
אשר דוגל בהקמת מדינה דו-לאומית, במקום מדינת ישראל...
http://www.faz.co.il/thread?rep=78076
אין לך סיבה לתדהמה, זה טבעי
בועז מושקוביץ (יום חמישי, 01/06/2006 שעה 13:08)
בתשובה לחזי

מי שלפני 39 שנה התחיל להתעסק בדוקטרינה ''שטחים-תמורת'' וחזה בקריסתה לאחר הסכם אוסלו, חייב היה לעשות משהו כדי להציל את עולמו הפוליטי.
מעטים מסוגלים להודות בטעויות. אחרים ממשיכים לשחק בסיסמאות העבר עם שינויים קוסמטיים. הקבוצה השלישית - זונחת את הציונות.
לדעתי, בשנים הבאות אנחנו נראה את התופעה הזו מתפשטת והולכת.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.