פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=171692
כל סוף פסוק הוא התחלה של פסוק חדש
בצלאל פאר (יום רביעי, 23/10/2013 שעה 0:50)

אחרי המלחמה נבדקה שוב אמינותו של ''בבל'' לאור הדרישות שיצאו מאמ''ן. אמינותו של המקור נבדקה במספר מבחנים מקבילים שכולם העלו את המסקנה שהוא דיווח אמת ולא הופעל ע''י גורם אחר. אמ''ן המשיך להיסמך על דיווחיו בקביעת תמונת המודיעין על מצרים. מעולם ובשום בדיקה שגרתית או מיוחדת של דיווחיו של ''בבל'' לא עלה רמז ורמז של רמז שהנ''ל סוכן כפול. להיפך, הידיעות שמסר לכל אורך שנותיו הרבות כסוכן היו ידיעות זהב, ידיעות אמינות שנתמכו בידיעות נוספות וממקורות אחרים ומגוונים. כמו שהבהרתי ברשימותי הקודמות לגבי הדמות הזאת, אפשר היה להסיק מהפרופיל האישי שלו, את כל הסיבות הרציונאליות לכך שהתנדב לשמש כסוכן. מעמדו האישי בסוף זמנו של נאצר, שלמרות שנישא לביתו היה מוקצה מצמרת השלטון, מסבירה חלק מהמוטיבים שגרמו לבגידתו במצרים. גם רצונו לפרוץ דרך ולהיות איש עסקים בין לאומי, בסיוע הקשרים שהמוסד סיפק לו, דחפו אותו להציע את שירותיו למוסד. העובדה שסדאת ראה בו איש משלו, היתה הרבה בזכות זה שהוא התבדל מנאצר ולא היה בין אלה שרצו מיד והתגודדו מסביב לסדאת מיד עם מותו של נאצר.

לכן מוזר שמי שהיה לראש אמ''ן מיד לאחר אותה מלחמה נותר חסר דיעה לגבי אמינותו של ''בבל''. אם כן כיצד התייחס אז לדיווחיו? הרי כל איש מחקר מפתח אמון במקורותיו תוך שהוא בוחן את האמון הזה יום יום, דיווח דיווח. יחד עם זאת גזית צודק כשהוא אומר שהיו חוקרי מודיעין, כולל ראש אמ''ן זעירא שכנראה התמכרו ל''בבל'', למרות שהיו להם מספיק מקורות מודיעין אחרים שהתריעו על פתיחה במלחמה ימים רבים לפני שפרצה. מה שהיה חסר זה ראש אמ''ן מקצועי שמבין שחוקר מודיעין הוא לא חייל גולני, אלא איש שקורא, בודק, חוקר ומייצר תמונת מודיעין כפי הבנתו, תבונתו והשכלתו, ושאותה אפשר גם לבקר כל מי שרואה צורך ורואה לנכון בכלים רציונליים.

הבעיה הגדולה ביותר של המודיעין (המחקר) היא שהוא לא הצליח להבחין במלחמה המתקרבת למרות שלל הידיעות שסיפרו עליה (כולל הזהרה של המלך חוסייין כעשרה ימים לפני המלחמה). הכשל הנוסף של המודיעין הוא שהם לא הבינו שהמלחמה מוגבלת ומטרתה רק להניע תהליך מדיני שידחוק את ישראל ככל היותר מזרחה (מבחינת המצרים) ולהגיע להפסקת אש מתוך מצב חדש בשטח, ומשם להתגלגל לפתרון מדיני של נסיגת ישראל בתמורה להמשך הפסקת האש. כאמור, לפחות עד המלחמה סאדאת לא חשב שלום ולא דיבר שלום ולכן כל מהלכיו באו לתמוך בנסיגת ישראל תמורת הפסקת אש (ולכך יש עדויות לפני ואחרי המלחמה).

אי לכך כמו שטענתי בדברי הקודמים, ישראל לא היתה צריכה לשלוח לסיני כלאחר ייאוש כל חייל וטנק שהתייצבו בבסיסם. מבחינה צבאית נקיה נכון היה לרכז את הכוחות במזרח סיני לפרק זמן בו ייבנו היחידות האורגניות (מדובר על לכל היותר עוד 24-36 שעות) ואז להניע אותן לתוך הקרב. באותה מידה הפקודה לנטוש את מוצבי התעלה התבוששה ולא באה, והישארותם של הלוחמים במעוזים היתה לשווא. הבעיה שההנהגה המדינית חשבה רק מדינית לפני המלחמה ובראשיתה ולא חשבה גם צבאית (כמו שמתאר שלמה גזית את הויכוח בין הדרג המדיני לרמטכ''ל - השיקול הצבאי לעומת השיקול המדיני) ובכך הפקירו את הצבא, יצרו את הכאוס של היומיים הראשונים והמיטו אסון.

כמובן שביצועה של ההתקפה האוירית המקדימה שתוכננה על מערך ההגנה אוירית המצרית (והסורית) ועוד כמה מטרות אסטרטגיות היתה מצליחה להביא אולי להכרעת המלחמה עם פתיחתה ובכך לקצר אותה ולהפחית את מספר הנפגעים.

ישיבת ישראל על תעלת סואץ ביטלה את הצורך לקיום כוננות צבאית מתמדת מול מצרים בשיגרה, בין אם היו מעוזים ובין אם לאו, ובזה היה יתרונה. מהלכי התגייסות מצרים למלחמה לא שינתה את המשוואה אבל נתנה לישראל פרק זמן סביר מפתיחת המלחמה ועד הצורך שלה להכניס כוחות אליה. ישראל היתה צריכה לעבור ממצב רגיעה למלחמה, אבל לא להיכנס אליה בלתי ממוארגנת ובהיסטריה. ישראל היתה חייבת לנקוט בכל הצעדים הצבאיים הנחוצים המביאים אותה ליתרון צבאי ולהכרעה כמה שיותר מהר וריחוק הגבול מלב האוכלוסיה הישראלית נתן יתרון גדול לישראל. ישראל לא היתה צריכה להילחם עם המצרים על קו התעלה, אלא להיפך, צה''ל היה צריך לתת לצבא המצרי להיכנס לגדה המזרחית של התעלה ולהפוך את אזור שבין התעלה ובין מעברי המיתלה והגידי לגיא ההריגה של הצבא המצרי. בהכרח האזור הזה היה מוגן פחות ע''י הגנה אוירית מצרית מאשר הגדה המערבית של התעלה והתעלה עצמה, והדבר היה מאפשר להכניס את חיל האויר למלחמה בצורה רציונלית ולא היסטרית.

שאלת הקשרים הביטחוניים והכלכליים ביננו לבין ארה''ב מעולם לא היוו מחסום לישראל לנקוט בצעדים בטחוניים המגינים על קיומה. אומנם ב-‏1973 ישראל היתה תלויה באספקה צבאית אמריקאית, אבל בשיקול הכללי של סיכויי הנצחון מול סיכויי האמברגו האמריקאי על ישראל, השיקול הראשון היה חייב לעמוד לנגד המחליטים. כי בעניין האמברגו אנחנו ''כבר נסתדר''. מה עוד שסביר שארה''ב לא היתה מטילה שום אמברגו, במבנה היחסים הבינ''ל דאז ולפי האמת על תנאי הפתיחה של המלחמה שהיו ידועים לה, וכמובן גם לבריה''מ. משחקי הגרעין של הרוסים היו רק לראווה ועובדה שהם הבהירו זאת מהר מאוד לאמריקאים כדי להרגיעם ועובדה היא שהכוחות הישראליים סיימו את המלחמה בתוך מצרים, בק''מ ה-‏101 מקהיר.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.