|
אריה עירן טען בעבר ש-
''הגזענות היא ההבנה שיש גזעים,''
-ומוזר שצריך להסביר לו שוב
מדוע זה משפט מקומם.
אילו הייתי קורא לעירן 'טיפש',
הרי ברור היה שכוונתי לכך
שאני חושב ש'אינו חכם'
(ושכוונתי למאפיין שלילי).
וכאשר אני קורא לעירן 'גזען',
הרי ברור שאני מתכוון לאפיין
אותו (ובאופן שלילי) כמי שאינו
מאמין בשוויון זכויות פוליטי של
אזרחי המדינה, יהודים כערבים.
עירן מנסה לטעון שהשימוש שאנו
עושים בביטוי 'גזענות' הוא כמאפיין
'נייטראלי', 'עובדתי', ולא כביטוי שלילי
השמור לנאצים שונאי יהודים באשר הם
יהודים, וליהודים שונאי פלסטינים באשר
הם פלסטינים.
את הטענה הזאת מנסה עירן לבסס
במידת מה על טענה אחרת שלו: שהיחסים
בין יהודים לפלסטינים-ערבים במדינת ישראל
ובשטחים מותווים על ידי האינטרס הקיומי-הישרדותי
של שני העמים, ושלכן ההבחנה בין ה'גזעים' היא
'עובדתית' ולא בגדר מאפיין שלילי.
זה היה נכון אולי בעת מלחמת השחרור ואולי גם
בעת מלחמת ששת הימים. אך דווקא כיבוש השטחים
יצר מציאות שבה ישראל שולטת שלא בעתות מלחמה
על אוכלוסיה פלסטינית של כמעט ארבעה מליון תושבים,
אשר אינם נהנים, בשל השלטון הצבאי, מזכויות פוליטיות
להן זכאי כל אזרח ישראלי.
ההבחנה שעושה השלטון הישראלי, - אותה ההבחנה שעושה
האזרח היהודי כיום היא כבר לא בין 'גזעים' הנלחמים
זה בזה בשדה שויוני, אלא בין 'גזעים' - האחד שולט בכוח
והשני נשלט בכוח. הבעיה כבר הפסיקה מזמן להיות
קיומה או הישרדותה של ישראל, אלא ההחלטה של ישראל
להמשיך ולשלוט בכוח בעם הפלסטיני, המוגדר כ'גזע' לצורך
זה על ידי כל הישראלים שאינם חפצים לתת לפלסטינים
זכויות פוליטיות מלאות.
הבעיה היא של מהות המשטר האזרחי בשטחים ובישראל, היות
וכאשר שלטון כיבוש צבאי הופך לשגרה היומיומית במשך ארבעים
ושתיים שנים, הרי הוא מתקבע לכדי משטר של אדונים ועבדים,
כאשר העבדים מאופיינים על ידי אובדן זכויותיהם הבסיסיות.
ובמצב זה - שאינו קשור כלל להישרדות או לקיום העם היהודי
או מדינת ישראל - המשטר בישראל הופך לגזעני, כאשר על בסיס
השיוך הלאומי והאתני ניטלות באופן ממוסד מהתושבים הפלסטיניים
זכויותיהם הפוליטיות.
השימוש אנו עושים בשפתנו במונחים 'גזען' ו'גזענות' הוא בבירור
שלילי, היות והמונח הוא מונח פוליטי המתאר קנה מידה שאינו
יאה להבחנות אזרחיות בין אדם לאדם במדינה דמוקרטית.
אריה עירן בנסותו לטעון שזה בסדר להיות גזען, רק
ממחיש את האיפיון השלילי הקשור למונח זה בשפתנו, היות
והוא טוען כך בהקשר של דרישתו החוזרת לשלילת הזכויות
של התושבים הפלסטינים בשטחים (וזאת בשם ההישרדות
כביכול של מדינת ישראל והיהדות - צריך 'לפנות' את הפלסטינים
כדי לעשות מקום ליהודים שיוולדו במסגרת תוכניתו של אריה עירן
להגברת הילודה היהודית).
ה'עובדה' שהגזענות היא ''תכונה שהועילה להם בהפצת צאצאיהם ,''
דומה למקרה של ה'עובדה' שהרצח והטיהור האתני שירתו היטב
משטרים אפלים בכל הזמנים.
דומה הדבר בדיוק למי שהיה טוען שהיטלר 'הצליח' כל כך בהקמת
ובהרחבת הרייך השלישי (לפחות בשנותיו הראשונות) היות וללא התחשב
בזכויות הלאומיות והאינדיבידיאליות של תושבי המדינות שתחת השלטון
הגרמני. האלימות הפוליטית הגזענית של הנאצים כלפי בני מיעוטים ובני לאומים
אחרים היתה הרי מוצדקת לפי אריה עירן - מוצדקת מוסרית - היות
והיא ''תכונה שהועילה להם..''
ויש בכך שוב משום הנחת המבוקש כמובן:
כדי להוכיח שה'גזענות' אינה מונח שלילי בתרבותנו,
טוען עירן שהגזענות ''אינה נעלמת'' ושהיא ''הועילה''
לרבים ולכן היא אינה תכונה שלילית.
וזו הנחת המבוקש, היות ואי אפשר להוכיח שהגזענות
היא תכונה חיובית (מועילה) על ידי חזרה מרובה על
הטענה שהגזענות אכן ''הועילה''.
בקיצור,
בכל דרך שבה מסתכלים על הטיעון של אריה עירן,
בדבר היות הגזענות תכונה חיובית, אנו מוצאים
כשלים. הטיעון הזה לא סתם מקומם:
הוא טיעון המעליב את קורבנות השואה והרדיפות
של יהודים בכל התקופות.
והוא טיעון שמעליב את המאבק הישראלי למדינה
עצמאית שבה החוקים האזרחיים דמוקרטיים
ושוויוניים. |
