פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=149164
אם שרדנו את זה...
אבנרש (יום ראשון, 18/04/2010 שעה 12:04)

זו נחמה נעימה מאד.
בצרפת של בין שתי מלחמות העולם דברו אותו דבר: אם שרדנו את מלחמת העולם הראשונה, נשרוד כל דבר. וההמשך ידוע.
עם ישראל עבר גם את שעבוד מצרים ואת השלטון הפלשתי כאן בארץ, וכשירמיהו הזהיר מפני חרבן נוסף - היו שראו בו כופר (ירמיהו כ''ו. כנראה שהטקסט המלא של הנבואה הנזכרת שם מופיע החל מפרק ז').
כשעם שוקע רק בתהלת העבר, בלי שזו תשפיע על התנהגותו והגותו בהווה, הוא מקרב את החרבן.

דבורים על נסים - זה נחמד וטוב כשמחנכים ילדים לפטריוטיזם ו\או להכרת תודה (לדור הקודם, לא-להים) - שם זה ראוי בהחלט.
אבל מבוגרים צריכים ללמוד גם את פרטי הנס, כדי לדעת מה אפשר אותו, מה הנסיבות שבגללן החליט בן גוריון מה שהחליט וצדק, היכן טעה, וכו'. בפרט, כדאי להכיר בצורה קצת יותר מדויקת את יחסי הכחות בפעל במלחמה.
בשורה התחתונה, נסים בקרב (לצד זה או אחר) ניתנים לנתוח לאחר מעשה, לשם הפקת לקחים מעשיים.
מלחמת יום הכפורים היא דוגמא נהדרת לכך: תורת הלחימה של צה''ל גרסה (אם כי לא רשמית), שהדרך להביס את המצרים היא לחשוף אותם לתמונה מזעזעת של טנק ישראלי השועט קדימה. אולי נראה שזה עבד במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, אבל נכשל לחלוטין ביום הכפורים. בסדר. קורה שתורת לחימה מסוימת כושלת, ובעיקר קורה שיהירות מטופשת משתלמת בצורה כזו. תודה לא-ל, מטרות המצרים במלחמה ההיא כבר היו מגבלות למדי והם לא השכילו לנצל הצלחה מיד, וכך הרווחנו זמן עד היום.
אלא שההתיחסות למלחמות נותרה מיתית גם אחרי יום הכפורים, ולכן - במקום ללמוד את החמר ברצינות לפרטיו - הלקח היחיד שהופק היה ''כנראה שכבר אין לנו כח''. זוהי אמירה ברמה על-אסטרטגית, שמשליכה באפן ישיר על קביעת המדיניות המציאותית, והיא שהביאה, בהדרגה, להפיכת התבוסתנות (כלומר: נסיגה מתמדת ללא תכנית למתקפת נגד, והשלכת כל יהבנו לטווח הרחוק על רצונו הטוב של האויב) למדיניות רשמית.

אני סבור שהמהפך המתואר קשור גם לתכנים של יום הזכרון, שנראה לי שהפך, עם השנים, מיום אזכור ההקרבה הנדרשת לשמירה על מדינה עצמאית, ליום השכול הפרטי הלאומי.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.