|
המחתרות היהודיות פעלו נגד הבריטים בא''י-פלסטינה
במיטב המסורת של מה שאנו מכנים היום טרור, ובמקרים
רבים פעולות אלה כוונו נגד האוכלוסיה הפלסטינית-ערבית
ולא רק נגד מטרות בריטיות מובהקות.
אך להתנגדות הפלסטינית לכיבוש הישראלי אנו בזים בכל דרך
אפשרית. אנו בזים ל'חולשתם' של הפלסטינים כאשר הם בוחרים
לזרוק אבנים, ואנו מזדרזים לראות בהם מפלצות ודמונים כאשר
הם מרסקים עצמם לדעת במרכזי הקניות ובבתי הקפה של ערינו.
העובדה שלימדנו את עצמנו לראות בנער או בנערה הפלסטינים
המרסקים עצמם בלב רחוב יהודי הומה יצורים חסרי דעת שעברו
שטיפת מוח דתית, - עובדה זו לכשעצמה מוכיחה שאיבדנו בעצמנו
צלם אנוש.
אם בכלל, הרי הטרגדיה של עולי הגרדום אמורה היתה ללמד אותנו
שהמחיר של ה'התנגדות' הוא מחיר כבד המשאיר חותם הסטורי
לנצח נצחים. הסיבה לכך היא הסמליות של הקורבן - ההקרבה
למען הרעיון של האומה והעצמאות מעול זר. הקורבן של הפלסטינים
זהה בעוצמתו, ואמור היה להביא אותנו בשלב מסוים לעשיית חשבון
הנפש.
אך בישראל גדל דור שמסיבות שונות ומשונות, חלקן תרבותיות וחלקן
פסיכולוגיות, בחר בקשיחות הנפשית, בהדחקה, ובהרחקה של השיקול
המוסרי וההסטורי, עד כדי רכישת המאפיינים של משטר פשיסטי גזעני
בכל הנוגע לפלסטינים. ישראל בחרה, במודע או שלא במודע, להפוך
למדינת אפרטהייד מזרח תיכונית פר אקסלסנס.
ובתוך האגם המלאכותי הזה שהפך בימינו לשלולית מעופשת (בכל הנוגע
לערכי האדם) הפכה דרך הביטוי הגזענית והאנטי-דמוקרטית לשיגרה
המקובלת. ולכן כאשר 'יענקלה' מתאר את חיסולם של שניים ממשתתפי
הפורום, פורסטר ויוסלה, כחלק ממסע הטיהור העתידי שלו, טופחים
לו שאר המשתתפים בחיבה על השכם וכולם נהנים מהבדיחה.
העובדה שדברים מסוג זה המהווים הסתה ברורה נגד יחידים ונגד
קבוצה המזוהה פוליטית מתפרסמים בפורום ומקבלים בדיעבד את
אישור העורכים של הפורום, - עובדה זו היא תעודת עניות לפורום.
משום מה בחברה הישראלית ובפורום מתנהלת מעין סימטריה בין
ימין לאומני פשיסטי המבטא את עצמו בצורה גזענית ומסיתה לבין
שמאל המוקיע את דברי הנאצה הללו. אך האמת היא עבור כל מי שמכיר
את ההסטוריה של הנושא שאין ל'סימטריה' מסוג זה כל תוקף היות
וההתבטאות הגזענית ודברי ההסתה הברורים (קריאה לחיסול משתתפים)
מהווים עברה על החוק הישראלי, בעוד ההתרעה נגד דברי נאצה אלה
היא שיח לגיטימי לפי כל קנה מידה.
בימים כאלה זו בושה להיות ישראלי (ויהודי). |
