|
לא משכנע במיוחד, בעיקר כאשר ניתן לזהות
כבר את הנחות היסוד של כותב המאמר כשגויות.
לדוגמא:
''בתהליך אוסלו הלכה ישראל בנתיב, שסללה זה מכבר תנועת השלום הישראלית. זהו נתיב שאימץ את ההאשמות שהטיחו בישראל אויביה, כי האחריות לתוקפנות הערבית מוטלת עליה.''
פשוט לא נכון.
דווקא הישראלים שהוליכו את
תהליך השלום שהוביל להסכם אוסלו
עשו כך, לא כתגובה ל''האשמות שהטיחו
בישראל אויביה'', אלא מתוך דאגה לדמותה
המוסרית והחברתית של ישראל.
הזיהוי השגוי של החפיפה החלקית הקיימת
לעתים בין ההתדרדרות המוסרית בישראל
פנימה לבין הביקורת המושמעת עליה מחוץ,
-זיהוי שגוי זה מעיד בעיקר על השטחיות
של המזהים, בעיקר אנשי ימין המתרגמים
כל ביקורת על ישראל או את הנכונות הישראלית
להתייחס לביקורת כמייצגת מציאות שאכן קיימת,
כסימן לחולשה שסכנה קיומית לישראל בצידה.
הסינדרום הפסיכולוגי הוא דווקא מנת חלקם
של אלה המגינים כביכול על ישראל אך באופן
שטחי המעיד על בורות חברתית ומדינית (שלא לדבר
על בורות מוסרית). הזיהוי של החפיפה של הביקורת
מחוץ ומבפנים כסימן ל'בוגדנות' של השמאל
הוא עוד סימפטום של השטחיות של החוגים הלאומנים,
אשר כלל אינם מסוגלים לעשות את ההבחנה (הנדרשת
במקרה של ישראל) בין מלחמת מגן והישרדות לבין ה'מלחמה'
על המשך הכיבוש הישראלי בשטחים.
לא צריך בשביל זה דוקטורט. מספיק קצת שכל ישר
והגינות בסיסית. |
