|
זה משעשע לראות
את הנסיונות הפתטיים
של אריה עירן להסתיר
את הסגנון האופייני של
כתיבתו,
כאשר הוא מתחזה ל'חזי,
הרצליה' וטורח לצמצם את
הרווחים המוזרים שהוא בדרך
כלל עושה בין סוף שורה
לנקודה.
בתגובתו האחרונה, שבה הוא
טורח להעמיד פנים כרגיל
(צופיה היה יכול לטעון כאן
שעירן מרמה את הציבור),
עסק עירן שוב בהתחזות כחזי
וצמצם את הרווחים,
אך לא בקפידה מספקת.
הפעם פשוט מחק את הנקודה
בסוף רוב המשפטים.
אך גם הגהה של דברי עצמו
אינו מסוגל לעשות כהלכה.
והתוצאה:
''הרווח בסוף שורה,הוא כנראה כדי להבליט את הנקודה .''
או:
''כל הפוסל במומו פוסל .''
ואם בשני המקרים האלה
אולי יש כוונת המכוון,
הרי עירן תמיד שוכח שגם
סימני שאלה בסוף משפט דינם
כדין נקודה, והוא שוכח
תמיד לצמצם את הריווח המוזר
לפני סימני השאלה:
''מי זה יכול להיות ??''
החיים והמוות ביד הלשון.
וכבודו של עירן,
כך נראה,
תלוי על קוצו של יוד. |
