|
צופיה רק מאשר את מה שאמרתי כל הזמן:
מלחמת עזה היתה מסע נקמה של ענישה
קולקטיבית נגד ריכוזי אוכלוסיה צפופים.
''...המספרים של עזה זו מנה לייט על המגיע לשפנים הפלשתינאים.''
רק אחר-כך
שצופיה לא ינסה
לתאר את עמדותיו
כנאורות או ליברליות.
הפרדוקס המובנה המצוי בעמדות
של יהודים ישראליים כדוגמת פסח
(צופיה) או רבקה ההסטוריונית,
הוא השימוש שהם עושים בקריטריונים של
מוסר וצדק כדי להפריד את ישראל ואת עצמם
ממה שהם רואים כ'שטניות' של הפלסטינים
שרצחו ישראלים רבים,
ובה בעת הם פועלים באותה המתכונת ה'שטנית'
בתיאורי הנקמה ובאפולוגטיקה למעשי נקמה
נגד האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית (''המספרים של עזה זו
מנה לייט על המגיע...'').
אין מנוס מהמסקנה שהקיום המוסרי-ערכי כפי שהוא משתקף
בדבריו של צופיה הוא בעל שתי מערכות ערכיות מנוגדות אותן
הוא מפעיל לפי הצורך ולא באופן עקבי כלשהו.
ובכך הוא עושה בעצם סימולציה של האופן בו שתי מערכות
משפט קובעות את גורלם של היהודים והפלסטינים בארץ ישראל
לפי קריטריונים שונים.
וכך גם בכל פעם שמדברים על ההרוגים בעזה, אנו שומעים הרצאה
על ההרוגים מפעולות האיבה. ברור שבתנאים כאלה אין כלל סיכוי
לנסות להגדיר את מערכת הערכים היהודית-ישראלית.
מה שנותר זו מערכת ערכים מדורדרת שכבר כלל אינה דומה
לערכים עליהם הוקמה המדינה. הפשעים של ישראל נגד האוכלוסיה
של לבנון ועזה הביאו תוך זמן קצר יחסית להרס ערכי חמור בישראל.
בקצה של החיילים בשטח הסימנים של ההתדרדרות חמורים עוד יותר:
(קטע מידיעה ב'הארץ')
''מפקד חטיבת כפיר, אלוף-משנה איתי וירוב, לא יקודם בקרוב בדרגה ושמו אף הוצא מדיוני השיבוצים המתקיימים באחרונה במטכ''ל, באשר למינויים בכירים.... וירוב הוא קצין מנוסה, שבכל הנוגע לגילו (42) וסדרת התפקידים שבהם שירת, ששיאם הוא בפיקוד על חטיבת חי''ר סדירה, היה אמור לצפות כעת לכאורה לקידום... לפני חודשיים התעוררה סערה בצה''ל בעקבות עדותו במשפט של סגן אדם מלול, שהועמד לדין בחשד על תקיפה חמורה של אזרחים פלסטינים. וירוב אמר אז ש''הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי''. אל''מ וירוב יגיש תצהיר מתוקן לבית הדין הצבאי בו נידון מלול.''
ובקשה לי לפסח רויטמן:
אנא המשך לענות לדברי באובססיביות
בה עשית זאת עד עתה, - זה מאפשר
לי לכתוב עוד פרשנויות ולהביא עוד מידע
עדכני על המצב הפוליטי.
הייתי מזמין אותך לכוס קפה על המרפסת,
אך אשתי, חנאן, לא אוהבת את הקללות
והגידופים שלך. היא קוראת לך 'איש האי-כבוד'. |
