|
לק''י
מאמר של ניקולא בגלין עד עמדת האפפיור
העיתונאים אמרו דבר וניגודו בנושא החלטת הכס הקדוש האחרונה שמעוררת פולמוס גדול בעולם היהודי, ואף יותר בעולם הקתולי.
ההחלטה אינה על ''ביטולי גירוש'' או ''ביטול הרחקתו של מונסיונר וויליאמסון'' וכדומה. ההחלטה היא ''הסרת החרם''. אין המדובר במונסיונר וויליאמסון בלבד אלא בארבעה בישופים, וביניהם מונסיונר וויליאמסון. שהוא שהכחיש את השואה היהודית בגלוי בראיונות בתקשורת ההמונית.
מה היא ''הסרת החרם'' הזו?
כדי להבינה יש צורך לחזור מעט אחורה.
ההחלטה אינה על ''ביטולי גירוש'' או ''ביטול הרחקתו של מונסיונר וויליאמסון'' וכדומה. ההחלטה היא ''הסרת החרם''. אין המדובר במונסיונר וויליאמסון בלבד אלא בארבעה בישופים, וביניהם מונסיונר וויליאמסון. שהוא שהכחיש את השואה היהודית בגלוי בראיונות בתקשורת ההמונית. מה היא ''הסרת החרם'' הזו?
כדי להבינה יש צורך לחזור מעט אחורה.
החל משנת 1963 עד שנת 1965, יזם האפיפיור יוחנן ה23 כינוס של כל הבישופים בעולם ברומא. בכינוס זה עדכנו את התיאולוגיה ואת עמדת הכנסיה במגוון רחב של תחומים רוחניים, חברתיים וכדומה. אירוע זה ידוע בשם ''מועצת הוותיקן השניה'' או בקיצור ''וותיקן 2''. לאחר הכינוס פרסמה הכנסיה שורה של ניירות עמדה רשמיים. בניירות עמדה אלו באו לידי ביטוי שינויים רבים בתחום שונים, וכן בתחום יחסי הכנסיה עם החוץ: הכרה בחופש הדת, פתיחת דיאלוג עם דתות אחרות, ובמיוחד עם היהדות. וותיקן 2 הוא נקודת ההתחלה הרשמית של הניסיון לכונן יחסים חדשים בין הקתולים ליהודים.
עדכונים אלו קובלו בברכה על ידי רוב הבישופים. אך, מיעוט קטן מאוד לא קיבל את ההוראות וההחלטות החדשות. בראש מיעוט זה עמד הבישוף הצרפתי מונסיונר מרסל לפברה (Lefebvre). בישוף זה הקים תנועה המתנגדת להוראות וותיקן 2. היחסים בינו לבין הוותיקן החריפו עד כדי כך שהוא החל לסמוך בישופים חדשים בניגוד לרצון האפיפיור. החשמן רצינגר (שכיום הוא האפיפיור בנדיקטוס הששה עשר), נשלח אל מונסיונר לפברה כדי לשכנע אותו לחדול מהסמכת בישופים חדשים ולא - יסולק מהכנסיה הקתולית ויוחרם. ניסיון שכנוע זה נכשל ומונסיונר לפברה לא ציית וסמך בישופים חדשים. התנהגותו זו יצרה מעין כנסיה נוצרית חדשה המתנגדת לכנסיה הקתולית ולאפיפיור המכהן ברומא.
עכשיו בנדיקטוס ה-16 הסיר את החרם מעל קבוצה זו. ''הסרת החרם'' זו אין משמעה ''חזרה'' לחיק הכנסיה. האפיפיור רק פתח שוב את דלת הדיאלוג עם אותו פלג מתבדל, ועכשיו עליהם להחליט האם להיקלט בכנסיה מתוך צייתנות לאפיפיור ולהחלטות ותיקן שתיים או שהם סוגרים שוב את הדלת שנפתחה להם. בינתיים אין שום סימן המראה שתהליך החזרתם לחיק הכנסיה יהיה קל: להיפך, ארבעת הבישופים שהוסר מעליהם החרם לא מראים לעת עתה שום רצון לקבל את השינוים והעדכונים של וותיקן 2.
הכרזותיו האחרונות של מונסיונר ריצ’רד וויליאמסון שלא היו תאי הגז ולא נרצחו יהודים בשואה. אלא מתו רק כ200 או 300 אלף יהודים בעקבות תנאי תברואה ירודים הן מעקבותיה הברורים של התיאולוגיה האנטישמית שנשארה בתוך הפלג הזה. הם לא קיבלו את השינוי התיאולוגי שהוביל יוחנן ה-23 ואשר נכתב במופרש בהצהרה ''Nostra Aetate''.
עם זאת נראה שלא כל שלושת הבישופים האחרים חריפים ואנטישמיים כמו ווליאמסון, אך הם בכל זאת לא מקבלים את הקביעה התיאולוגית של ותיקן 2 ש''אלוהים לא נטש את עמו ישראל'' ועוד קביעות חיוביות כלפי היהדות שהוכרזו על ידי הכנסיה במסמך הזה.
אבל, חפיפת ההצהרות של וויליאמסון עם החלטת הוותיקן להסיר את החרם היא בעייתית מאוד. הרי לו היו ארבעת הבישופים מכחישים אלמנט יסודי של האמונה הקתולית (הדוגמאות והאמיתות), לא מסתבר שהאפיפיור היה מחליט להסיר את החרם מעליהם. לכן, הדבר מעורר שאלה חמורה עד כמה חשובה בעיני בנדיקטוס ה-16 התיאולוגיה החדשה כלפי עם ישראל שנקבעה בוותיקן 2? לכאורה היא אינה נמצאת במקום גבוה בסדר החשיבות והעדיפויות שלו. אדרבה, נראה שמקום עם ישראל בתיאולוגיה שנוסחה בוותיקן 2 הוא עניין משני עבורו וניתן להתעלם ממנו.
על כן, אם כי אין לקבל את הגזמות העיתונאים שמציגים את החלטות האפיפיור באופן פשטני ההופך אותו למכחיש שואה מרומז. אבל, עדיין החלטה זו מדאיגה. כי היא מראה שתיאולוגיית ישראל ומקום ישראל אינם חשובים בעיני האפיפיור הנוכחי.
מאמר על דבריו של האפפפיור בנוגע למוסלמים כאן
אליצור |
