פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לסתם אחד, 10/12/08 21:33)
http://www.faz.co.il/thread?rep=125546
אחד מי יודע
סתם אחד (יום חמישי, 11/12/2008 שעה 19:07)
בתשובה לסתם אחד

אריה עירן מצליח ולקלל ולהעליב בתגובה אחת קצרה,
את גדעון ספירו,
את מכאל שרון,
את ישו הנוצרי,
את הנצרות בכלל,

את דבקותם של אנשי הרוח הישראל ובעולם בשמירת זכויות האדם,
את המסורת ההומניסטית במערב,
את הלוגיקה של סוקרטס,
וכמובן את האיסלאם.

משום מה רק היהדות נותרה מיותמת
במסע ההכפשה הנבער של עירן.
במה זכתה היהדות לכבוד זה?

אך משפט המפתח בדבריו של עירן הוא:
''זכויות אדם הן דבר נהדר . גם אני רוצה לקבל כאלה ,
עבורי ועבור העם הנרדף שלי . כן זכויות האדם אושרו
אחרי השואה של היהודים . הרבה זה לא עזר לנו .''

בדומה לספינר שלמד את הלקח הלא נכון מחוויית ליל הבדולח שלו,
כך גם אריה עירן 'למד' לקח עקום ומעוות מנסיון השואה של משפחתו:
היות ובני משפחתו לא זכו להכרה בזכויות האנוש שלהם,
אז בכל מצב עתידי, אין לזכויות האלה תוקף.
אני הייתי קורבן, אז המוצא עבורי הוא להפוך את כל מיודעי לקורבנות
חסרי זכויות בסיסיות. והיות וקשה להפוך חברים וקרובים לקורבנות
במובן הזה, סיפקה מלחמת ששת הימים לעירן את הקורבן האולטימטיבי
- הפלסטינים תושבי השטחים. בהם ניתן להתעמר בחסות הצבא ותחת
המטריה של הקונצנזוס הישראלי ללא גבול (תרתי משמע).

וכך החל עידן החלומות של אריה עירן:
בעוד שעד 1967 היהודים נתפסו בעיני עצמם כקורבן האולטימטיבי,
קודם בשואה, ואחר כך כמדינה הנלחמת על קיומה בתוך ים של מדינות
ערביות, - הרי שאחרי '67 (ו-‏73') רוב מלחמות ישראל כבר לא היו מלחמות מגן
אמיתיות, וככל שעברו השנים והכיבוש בשטחים נמשך, נעשה ברור שיש קורבן
חדש ומתחדש: העם הפלסטיני השוכן ביהודה שומרון ועזה.
את אריה עירן זה ממש ריגש, היות ובפעם הראשונה בעת החדשה נוצרה עבור
יהודי מתוסכל כמוהו ההזדמנות להתעמר במישהו אחר, ביחוד מישהו בעל זהות
אתנית מובהקת. הפתח שנפתח כאן לתיכון תכניות מפורטות לגירוש, לניקנוק,
ולייחוס תכונות שליליות כלפי עם אחר, חסר הגנה, היה בגדר פיתוי שקשה
לעמוד בו. עבור עירן, הפלסטינים היוו את הקורבן האולטימטיבי: ומה שביחוד
משך אותו היה היותם חסרי הגנה במובן הצבאי והלאומי של המילה: בהתאם
למדיניות ממשלת ישראל כל המתעמר בפלסטינים ועושק אותם מכל הבא ליד,
הרי הוא בגדר עושה מצווה.

לכם אינני מאשים את עירן. הוא קורבן הנסיבות. איך אפשר לעמוד בפיתוי
לקלל ולגדף עם, כאשר הממשלה שלך מקצה משאבים כה רבים כדי לעשוק
אותו מלכתחילה. איך יכול אדם אחד לשלוט ביצריו הסדיסטיים כאשר חברי
כנסת ומיניסטרים מכובדים קוראים לציבור לגנוב ולרצוח (סליחה, לחסל חיסול
ממוקד) את בני העם הפלסטיני, שכנינו היקרים? מי יעמוד בפיתוי?

לכן אנני מאשים את עירן, בכך שהוא מגדף את גדעון ספירו,
את מכאל שרון, את ישו הנוצרי, את הנצרות והאיסלאם בכלל, ועוד היד
נטויה. האיש הוא בסך הכל התוצר של החברה היהודית- הישראלית שלאחר
השואה. ואם יש עדיין צורך בהוכחה, הרי ברור שאין הוא אחראי למעשיו.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.