פורום ארץ הצבי

(נכתב בתשובה לאליצור סגל, 07/07/08 13:36)
http://www.faz.co.il/thread?rep=118797
כבר נמאס מהדוגמה הזו
עמיש (יום שני, 07/07/2008 שעה 13:41)
בתשובה לאליצור סגל

כמה פעמים עוד תביאו אותה?

עכשיו נניח שבידי האוייב יש 100 שבויים ובידינו 1000,
האם נשחרר רק 100 תמורת השבויים שלנו?

אין כאן שום סחיטה, בידם יש שבוי ישראלי בידינו יש שבויים פלשתינאים, מחליפים וזהו.
http://www.faz.co.il/thread?rep=118827
כבר נמאס מהדוגמה הזו
אליצור סגל (יום שני, 07/07/2008 שעה 23:27)
בתשובה לעמיש

לק''י
כן
אליצור
http://www.faz.co.il/thread?rep=118871
דיני פדיון שבויים במציאות שלנו
אבנרש (יום שלישי, 08/07/2008 שעה 16:18)
בתשובה לאליצור סגל

לענ''ד ישנה בעיה קשה בנסיון ללמוד הלכה למעשה למציאות שלנו מדיני פדיון שבויים בתלמוד ובראשונים.
התלמוד והראשונים, עם ההבדלים בין מציאות החיים, עדיין מדברים על אחד משני מצבים:
- השבאים כבשו קבוצת יהודים לעבדות (בעיר, בשדה, בים), ומוכרים אותם במקום אחר, בו אינם תוקפים (כי יד המלך שם חזקה יותר, כי הם צריכים שוק פעיל לשבויים שלהם).
- השבאים נלחמו נגד היהודים הללו, נצחו, ושבו שבויים כחלק מהשלל. לאחר שמסתיימת המלחמה, מזדמן ליהודים לפדות חלק מהשבויים הללו (ז''א לקנותם).
המשותף לשני המצבים הוא, שאין לנו מלחמה בשבאים בזמן הפדיון.

המשנה קובעת, שלמרות המצווה - על הפודים להתמקח, ולא להסכים להפקעת שערים מצד המוכר. הגמרא דנה, האם מדובר בקולא (מותר לקבוע מחיר גג כמקובל, ולהתעלם מבשרינו במקרה שהמוכר מגזים) או בחובה (אסור להסכים למחיר גבוה מערך השבוי אילו היה נמכר לעבדות פשוטה, בלי יהודים שנמצאים כאן כדי לפדותו).

המציאות במקרה של מהר''ם באמת מיוחדת, שכן שם לא היה שוק עבדים. מצד שני, תפיסת אבירים לשם קבלת כפר היתה ספורט די מקובל באותה תקופה. גם תפיסת יהודים (ככל וסל אחר) על רקע עבירה כלשהי שבצעו (גם אצל מהר''ם היה תירוץ כזה עד כמה שידוע לי) - או כוסלים של התופס או כוסלים של אציל אחר - היתה שכיחה.
לפיכך המקרה היה דומה, שכן כללי הכבוד האבירי חייבו משחק לפי כללים מסוימים, ולא כל היהודים בממלכה או אף באחוזה ראו עצמם בסכנת שבי מיידית מידי האציל.
על כן, ההלכה התלמודית תקפה במקרה הזה די בפשטות (והיה דיון על גדריה).

בכל אפן, בהלכה הקלאסית אין דיון כלל בענייני אדם-כנגד-אדם, רק בתשלומי כפר או מחיר. גם אם אפשר היה להחליף אדם-כנגד-אדם, הרי היה מדובר במסחר רגיל - עבד תמורת עבד.
במקרה שלנו, מדובר באמצע מלחמה לחיים ולמוות נגד אויב פעיל.
ההגררות לדיני פדיון שבויים משחקת לידי השמאל הטיפש השולט, המנסה כל הזמן לנתק את הפגועים ואת מבצעי החטיפות מאיזשהו מהלך כללי מתמשך.
בזמן המלחמה, השאלות אינן בדיני גמילות חסדים, אלא באסטרטגיה. עם האויב אין עושים עסקים. עסקים עושים לאחר נצחון או כניעה או גשור.
מנקודת מבט זו, החלפת השבויים (בדרך אמינה כלשהי, עם ערבויות דיפלומטיות בינ''ל) היא חלק מהמערכה, והשקולים שונים לחלוטין מהמובאים בספרות התורנית הקלאסית.

בכל הנ''ל אין דעה על טיבם של השקולים הללו. אכן, לדעתי, אילו היינו גם טורחים להלחם מפעם לפעם, הרי יש לברך על כל הזדמנות לשחרר שבוי שלנו. את הלוחמים של הצד השני נהרוג כבר אחר כך, אם אנו יכולים (ממילא, אילו נהגנו כהגן - מראש היינו משאירים בחיים רק שבויים שנלקחו ''במקרה'', ולא בכירי טרור). אם איננו יכולים - כנראה גם אין טעם להמשיך בלחימה, ועדיף להכנע ולברוח לאנשהו. בכלל, בזמן שהיזמה בידינו - הצד השני מבקש מידי פעם ''הודנא'', דהיינו שביתת נשק זמנית לצרך התעצמות מחדש, ואת הבקשות הללו יש לנצל כדי לסחוט כל יתרון אפשרי, ואז להכנס מחדש בכל הכח ברגע שיש תירוץ מתאים. סביר שבהמשך האויב יפסיק לשחרר את שבויינו - חזבאללה הגיעו לשלב הזה כבר ממילא, ''למרות'' שהפגנו נכונות למו''מ אמתי אתם.

כאמור, עצם הרעיון להחיל כללי אבירות אירופאיים (ממציאות בה המלחמה היתה אמצעי לגיטימי למשפט!) על מלחמות בין-תרבותיות במזה''ת - הוא עצמו נפילה למלכדת האויב.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.