פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/thread?rep=117599
נאום הסליחה או ריגשות אשם ?
אריה עירן (יום ראשון, 15/06/2008 שעה 10:19)

אבנרי חי בהזייה כאילו הוא ראש הממשלה .
על כיתפי הזיה זו הנה ההזיה שלי .

לי אין אמון בערבים. אין לי אמון במצרים. אין לי אמון בסורים. אין לי אמון בפלסטינים. למרות שרבים הצביעו עבור רבין ב- 1992 אבד להם האמון גם בו. מדויק יותר לומר כי רבין לקח מהם את האמון בו ואז נרצח.
אהוד ברק זכה בהצבעה רבה ביותר לתפקיד ראש הממשלה. הוא הקים קואליציה רבת משתתפים. מהר מאד הבסיס הקואליציוני שלו הצטמצם עד שקרס.
אריאל שרון ניצח בבחירות אחרי שהתחזה לסבא רחום. בעור של כבש הצליח להוציא את ישראל מרצועת עזה. הוא עשה זאת בסיגנונו ההרסני.
אהוד אולמרט הגיע לראשות הממשלה בנעליו של שרון. בתהליך שקדם לבחירות התמיכה בו פחתה מיום ליום והיא בשפל שלא היה כמותו.
יצחק רבין חשב שיצליח להעביר את המהלך המדיני של הסכם אוסלו. אין ספק כי כמעט מחצית העם רחשו לו אהבה ונאמנות מהעבר. הרבה מההערכה על יכולתו להעביר את ההסכם ביסס על יוקרתו האישית, במקום על הערכה והבנה מדינית. ביטויים מזלזלים מצידו, כלפי חצי הציבור בישראל לא תרמו להגדלת התמיכה במהלכיו המדיניים. בהמשך התברר יותר מזה. יריביו המדיניים של רבין טענו כי ''אין לרבין מנדט''. על הערכתו המדינית השגויה שילם רבין בחייו. אינני מאמין כי יגאל עמיר רצה למנוע מלחמת אזרחים, ולעולם לא נדע אם זו אכן הייתה תוצאת לוואי של רצח רבין.
הטענה ''אין לרבין מנדט'' התגלתה כנכונה, כאשר בבחירות של 1996 התברר כי ארבע חברי כנסת נבחרו, על מצע של התנגדות לנסיגה מהגולן. זה מוכיח כי לא היה לרבין רוב התומך בהסכם אוסלו או בנסיגה מהגולן, למרות שעל פי הצבעת חברי הכנסת כן-לכאורה. מפליא עד כמה דומה מצב זה, לאישור הפורמלי של תכנית הרצל בקונגרס אוגנדה.
במשך ארבעים שנה טענו ראשי מחנה השלום הישראלי, כי תמורת שלום כדאי לוותר על השטחים שכבש צהל במלחמת ששת הימים. כאשר גולדה מאיר ומשה דיין טענו כי הם מחכים לטלפון מהערבים, אמרו במחנה השלום שזה שחצני מצד מדינת ישראל. לדעת אנשי שמאל הכבוד הערבי ימנע ממנהיגי ערב ליזום פניה אל ישראל כי היא משפילה אותם. בשנת 1998 התברר כי ''טלפון מהערבים'' לא היה ביטוי שחצני אלא המתנה ממשית. ממשלת ישראל חיכתה לתגובת חוסיין מלך ירדן, להצעת ישראל לנסיגה מהגדה המערבית תמורת שלום ישראלי-ירדני.
ממשלת ישראל חיכתה לתגובת נאסר נשיא מצרים, להצעת ישראל לנסיגה מחצי האי סיני, תמורת שלום ישראלי-מצרי. ממשלת ישראל חיכתה לתגובת אסאד נשיא סוריה, לנסיגה מרמת הגולן, תמורת שלום ישראלי-סורי. מדוע לא הגיע ''טלפון מהערבים''? מדוע מוכנים הערבים כיום לחתום הסכמי שלום-תמורת-שטחים ולא היו מוכנים לחתום בעבר? מי מנע מהפלסטינים הקמת מדינה במשך תשע- עשרה שנים, מ- 1948 עד 1967 בכל השטחים שהיו בשליטת מדינות ערביות?
לדעתי לשאלות יש תשובה ברורה. הערבים אינם רוצים להשלים עם קיום מדינת ישראל, אלא לסלק את היהודים מכאן. לפני מלחמת יום כיפור קיוו לנצח בשדה הקרב, אחרי מלחמה זו סאדת הבין שזה לא יצלח. אסאד ראה שמצרים קיבלה את כל סיני והחליט על מהלך דומה, אחרי שהבין גם הוא. חוסיין הבין כבר לפני 1973 שאין לו סיכוי. מאחר ואינני גזען-שונא ערבים אלא רק יהודי מודאג, אני פתוח לקבל הוכחות שאני טועה בשיקולי המדיניים.
אני מוכן לשמוע שיש החלטות מדיניות ערביות, השוללות את חיסול ישראל. שהסעיפים באמנה הפלסטינית הקוראים לחיסולה של ישראל בטלים ומבוטלים, בדיוק ככתוב שם ולא באיזו הצגה חסרת יסוד משפטי.
אני מחכה להחלטות כל-ערביות, המאשרות כי קיומה של ישראל כמדינה יהודית הוא ראוי.
אני ממתין להכרזה כי כל יהודי בין אם הוא אזרח ישראלי או אחר חופשי לצאת ולבא בכל מדינה ערבית.
אני ממתין להכרזה כי כל יהודי כנזכר, זכאי לקנות ולמכור רכוש ואדמות בכל מדינה ערבית, מבלי שתפגע ריבונותה המדינית.
אני ממתין להכרזות בתוך העולם הערבי, עבור הציבור הערבי, כי אין הם רואים בישראל אויב וכי הערבים שואפים לשלום עם ישראל.
אני ממתין להכרת הערבים בזכויותינו ההיסטוריות בארץ ישראל.
אני מצפה כי יופסק החינוך של הצעירים הערבים לשנאת היהודים- הישראלים.
אני מחכה לאישור ערבי, כי ירושלים היא בירת עם ישראל עוד טרם היות האיסלם דת, עוד לפני הולדת מוחמד ולפני כיבוש ארץ-ישראל בידי צבאות שונים ערבים-פרסים-סורים-עירקים-מצרים-צלבנים-כורדים-טורקים-אנגלים.
היות ובעבר הערבים תקפו את ישראל, כאשר חשבו שביכולתם לנצחה, לכן לי יש צורך בצעדים בוני אמון, של הערבים כלפי ישראל והיהודים בה. הרי הערבים מכריזים על הצורך לחסלה ובעבר הם פעלו צבאית לכך ותקפו את ישראל כל כך הרבה פעמים. הערבים הם אלה שפועלים להחלשתה הכלכלית, לבידודה המדיני ולהקטנת השטח שבשליטתה.
בלי ההשפעה המצטברת של ביטויים והכרזות כאלה מצד הערבים, נשארת עמדתי המדינית הגורסת כי הערבים מנסים לסלק אותנו מכאן, בנשק או בדיפלומטיה. מה שיצליח קודם. לכן לא צריך שישראל תנקוט בצעדים בוני אמון אצל הערבים. אלא להיפך. העובדה שישראל אינה תוקפת מדינית או צבאית, את שכנותיה הערביות, למרות הכוח שמיחסים לה הערבים, היא צעד בונה אמון.
הערבים צוברים נשק לתקיפת ישראל, מטילים עליה חרם ומחנכים את צעיריהם לשנאתנו. את עמידת ישראל על צרכיה במשא ומתן מגדירים הערבים כעצירת תהליך השלום. על איזה שלום מדובר אם לא על שלום עם ישראל?
מי שרוצה שלום ישראלי-ערבי צריך להפנים שהסכסוך הוא על אדמה. לערבים יש הרבה אדמה וליהודים מעט. למרות עובדה בסיסית זו יש החושבים כי מסירת אדמה מהיהודים לערבים תסיים את הסיכסוך.
אדרבא, יקום מנהיג פוליטי ערבי בעולם בכלל ובישראל בפרט ויכריז כי:
מדינת ישראל היא מדינת היהודים.
זכותו של כל יהודי לבא לישראל ולהתאזרח בה.
זכותם של היהודים לחיות בשלום בישראל.
ירושלים היא בירת ישראל קודם ימי מוחמד.
כל אלה מתייחסים לאותו חלק מארץ-ישראל המוכר על ידי מדינות העולם כמדינת ישראל. שטחים נוספים בארץ-ישראל הם נושא לשלב מדיני אחר. מנהיג פוליטי פלסטיני-ישראלי יכול להוסיף כי: אזרחי ישראל הפלסטינים מסכימים לחיות כאן כך.
אחרי שנשמע מהמנהיגים הערבים דברים אלה, ואחרי שמנהיגים פלסטינים-ישראלים יקבלו לעמדה מדינית כזו, תמיכה מהציבור שלהם, יש מקום להרפות מהחשדנות כלפי הפלסטינים.
תמצית הציונות היא רצונם של היהודים בבית לאומי, במקום הגיאוגרפי בו היה ביתנו הלאומי בתקופה קדומה. כנגד זה, רצונם של הפלסטינים לשמר בידם את המקום הגיאוגרפי בו הם חיים דורות רבים. שני הצדדים רוצים לקיים ישות מדינית משלהם באותו מקום גיאוגרפי. זה שורש הסכסוך היהודי-פלסטיני. דיור משותף כזה הוא מקור לסכסוך אין-סופי. ראה את אירלנד, בלגיה, רואנדה-בורונדי, יוגוסלביה המפורקת, אלבניה, נגורנו-קאראבך ועוד. סיכסוך כזה ניתן לפתרון רק בהפרדה מוחלטת. אחר כך עדין צריך להימנע מהסחת תשומת הלב של אזרחי מדינות ערב, מהבעיות הפנימיות שלהם אל ישראל.
מעמדה הראוי של ישראל במזרח-התיכון, צריך לנבוע מרמת הקידמה הטכנולוגית בישראל, מעוצמתה הצבאית, מהתל''ג הגבוה של אזרחיה, ממיקומה הגיאוגרפי ומפוטנציאל הפריון שיש בה לכל תושבי המזרח-התיכון. המעמד הראוי הוא אישור ערבי מוחלט לזכות היהודים על כל ארץ-ישראל ושלום מלא בין הערבים וישראל, כפי שקיים היום באירופה.
נזכור כי לעם היהודי הקטן והנרדף ללא מולדת אין בכלל אופציה אחרת, מלבד מדינה יהודית בארץ-ישראל, אבל לערבים יש אופציות רבות, עם ענק ושטחים רבים. העם הערבי מרובה כמו העם הרוסי או האמריקאי או פי שלוש מהעם הגרמני. במצרים לבדה 77 מיליון וגדלה, ובגרמניה 82 מיליון. במצב זה יש ''מלאי תיאורטי'' של קרקע, אשר מתוכו ויתור נדיב של הערבים ליהודים יכול להיות הפתרון.

כאילו אמרו הערבים ''קחו את ארץ-ישראל לעצמכם במתנה מאיתנו''.
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.