|
אני טענתי שטענת הפלסטינים לבעלות על הקרקע לא נבדקה .
פסיקת בגץ שהבאת לא מראה שטענת הבעלות נבדקה .
יש רק את טענת המדינה שכך הדבר , אך ללא בדיקה .
אבל יש תאור המבהיר כי הקרקע היא אדמת מוואת . דבר שלא הראית שאינו נכון .
הנה ציטוטים נוספים מאותו פסק דין המאשרים את דברי
''מאחז מגרון )להלן: מגרון או המאחז( מצוי על גבעה נ.ג. 748 , צפון-מזרחית לרמאללה, מחוץ לתחום שיפוטה של מועצה אזורית או מקומית כלשהי באזור יהודה ושומרון.
עמדת המדינה היא שהמאחז הוקם שלא כדין, על קרקע פלסטינית פרטית, וללא האישורים הדרושים.
העותרים 6-1 )להלן: העותרים( הם פלסטינים תושבי האזור שעל אדמותיהם הוקם המאחז.
המדינה לא חלקה על כך שהמקרקעין נשוא העתירה הינם מקרקעין מוסדרים בבעלות פלסטינית פרטית, הכלולים בתחום אדמות הכפרים הפלסטיניים בורקא ודיר-דבואן, וכי מאחז מגרון הינו בלתי-חוקי. המדינה הוסיפה כי המאחז מצוי מחוץ לתחום שיפוטה של מועצה אזורית או מקומית כלשהי באיו''ש,
לטענת המדינה, טענות אלו בגדר ''טענות בעלמא'', שאינן שקולות כנגד העובדה שהמקרקעין במאחז הינם מקרקעין מוסדרים, המצויים בבעלות תושבים פלסטינים
בתגובתו טען בא-כוח מזכיר הוועד כי המקרקעין נשוא העתירה הינם קרקע פנויה וטרשית שלא עובדה מעולם, לחלופין כי מדובר באדמות נפקדים;''
האדמה היא ''המאחז מצוי מחוץ לתחום שיפוטה של מועצה אזורית או מקומית כלשהי באיו''ש,''
.
היות ואדמה זו היא טרשים ומאחז מיגרון נמצא שם יותר מ-15 שנים הרי שהכלל של אדמות מוואת חל עליו .
את ההיפך מזה לא הוכחת . |
פסיקת בג''ץ לא ברורה
