|
פרס, כמו ערפאת, חובש שני כובעים, ומזגזג ביניהם. כובע אחד הוא של רודף שלום אידיאליסטי וכובע שני של ביטחוניסט (בלי להיות ביטחוניסט אי אפשר להיבחר לראש ממשלה בישראל).
דוגמה: אחרי רצח רבין הוא התמנה לראש הממשלה. בגלל הרצח השתתק הימין, והשמאל היה בתנופה. האם פרס קידם את השלום? לא. היתה לו שנה לפעול למען השלום בגיבוי ציבורי רחב. אבל אחד הצעדים הראשונים שלו היה להתנאות בכובע הביטחוניסט ולהרוג את ''המהנדס'', דבר שגרר אחריו גל פיגועים והתחזקות של הימין.
האם הוא ניסה בשנה שנותרה לו כראש ממשלה להשיג הישגים בקידום תהליך אוסלו? לא. הוא נלחץ מזה שביבי מתחזק (עדיין בשיעורים נמוכים ביותר) ונהג כפוליטיקאי אופורטוניסט והקדים את הבחירות שלא לצורך (לפני שהתמיכה בשמאל כתוצאה מרצח רבין תדעך). אחרי כן סיבך את המלחמה בגבול הצפון כדי לצבור פופלריות כבטחוניסט. התוצאה מהתרגילים המיותרים האלה: ביבי עלה לשלטון.
וזו רק דוגמה אחת מתוך רבות אחרות. הנה, רק לפני שנה בבחירות האחרונות הוא רצה להתמודד מטעם מר''ץ (שעמדותיה השמאלניות הקיצוניות ידועות). זמן קצר אחרי כן, עם כינון ממשלת שרון, הוא סינגר במרכז מפלגת העבודה על הכנסתם של גנדי וליברמן לממשלה.
אחרי כן ערך תוכנית עם אבו עלא ובמקביל נתן את ידו למבצע ''חומת מגן''. הוא טוען שצריך להידבר עם ערפאת ומשתתף בבידודו. וכן הלאה.
הוא תמיד שומר לעצמו את כל האופציות הפוליטיות פתוחות ואינו משיג דבר. |
פרס הוא פוליטיקאי אופורטוניסט וזגזגן כרוני
