|
את מילות הרמיה והמניפולציה. כאשר כל האידאולוגים הנחשבים (למשל אילו כל ענקי הרוח והתרבות בישראל היו רק עמוס עוזים, מאיר שלווים יוסי בילינים ודומיהם) הינם רק ממחנה אחד, ניתן לעוות ולפרשן גם את תוצאותיה הרעות של מדיניות האיוולת. דבר כזה קיים אכן במדינות טוטליטריות, בהם אינטלקטואלים שאינם שייכים למחנה השולט מטואטאים החוצה, או במידה והיספיקו כבר להיות מוערכים בציבור ואין להעלימם, הם מוצגים כלא נורמלים, ככאלה שקפצה עליהם רוח השגעון, או אם גם כאן אינם ''משתפים פעולה'' והדבר לא צולח, הם מוצגים כמוצא אחרון של השררה כבוגדים בחברה והמדינה (אין קל מזה לשולט על אמצעי התקשורת והחיברות - אינטלטואל מבודד לא תמיד ביכולתו לרוץ מאדם לאדם, ולשכנע ש''אין לו אחות'').
כך, עיוות תוצאות האיוולת נעשה למשל בעיראק בעקבות מלחמת המיפרץ, בה הוצגה המפלה כניצחון מוחץ של עירק ומנהיגה, שניצח קואליצייה מערבית אדירה: לא רק ''אם כל המלחמות'', אלא גם ''אמו של כל הניצחונות''. לא היה שם בנמצא אף אינטלקטואל מחוץ למעגל הכוח השולט, שיכול היה לתת להמון העם את המילים הנכונות המראות ש''המלך הוא עירום''.
גם בבריה''מ יכלו איוולות ושגיאות ענק קטלניות להמשך למעלה מ- 70 שנה, משום שלא היה בנמצא אף קול אופוזיציוני אפקטיבי, והמילים של האינטלקטואלים בשרות בעלי השררה הן שעיצבו את הכרת המוני העם ללא עוררין. לא רק המדיניות הוצגה כנהדרת, אלא גם תוצאותיה הקטלניות הוצגו כזוהרות, תוך היפוך משמעותן על ידי ההארי פוטרים, אשפי המילה האינטלקטואלים שעמדו לרשות בעלי השררה. זאת משום שגם אם גדולי הרוח שבהם היכירו שהם ''זונות אינטלקטואליות'' הרי שלא רצו להזרק לבית משוגעים, או לסיביר, או במקרה של מזרח גרמניה, שהיתה מתוחכמת יותר מבחינה זאת (שכן אינטלקטואלים חריגים כסולזניצ'ין או אנדרי סחרוב בכל זאת זכו להשפיע במחתרת)-להיות מוכרזים כלא נורמליים בעלי בעיות חברתיות/נפשיות קשות ולהפוך לעבדים אינטלקטואליים אנונימיים של האינטלקטואלים המשרתים את השררה בציניות וללא עוררין.
כך, לא מספיקה המציאות לכשעצמה ומבחן התוצאות העירום והגולמי. שכן כל תוצאה בשטח - ניתן להטות ולפרשן את משמעותה בהתאם לרצון בעל השררה. פירשון זה והטיית תוצאות באמצעות מילות הקסם בשרות בעל הכוח הינו תפקידו של האינטלקטואל. לכך התכוונו אלה שדיברו על ''בגידת האינטלקטואלים'' במשימתן הנכונה היחידה: הרחבת הידע והאמת בשרות מה שבאמת נכון במציאות, ולא בשרות מה שקולע לרצונו של בעל הכוח. כאלו היו נביאי ישראל הגדולים, שהושלכו לעיתים לבור טיט, והוצאו משם רק כשהמלך הסתבך כל כך בטעויותיו, עד שנדרש לשאול בעצתם של אנשי הרוח חסרי הפשרות. שכן המלך היה, הוא עצמו הראשון שהבין כל העת שעצת מלככי הפינכה האינטלקטואליים שווה כקליפת השום, משום שאלה היו חדלי אישים לא רק באישיותם, אלא גם בכוח מוחם ורוחם.
בארצנו, שהינה דמוקרטית, אכן קיימת מציאות בה במידה רבה אנשי הימין מורידים את כובעם בפני אנשי הרוח של השמאל, ותכופות ליבם גס באנשי רוח ימניים, גם אם הם מהמעלה הראשונה. הדבר שונה לחלוטין בארצות הברית למשל, בה הימין הוא בעל מסורת אינטלקטואלית גדולה, ודוברים שמרניים כפרופסור אלן בלום, משפיעים רבות על הרוח בשנינותם החדה וחוכמתם. ואין הם נאלצים לפרקים לשחק את המוקיונים החביבים או נביאי הזעם הביזריים והקטלניים, כגישת אינטלקטואלי ימין רבים בארץ. |
אבל איך בדיוק ''מטפלים'' בבעיית אוסלו
