|
לא אקח על עצמי את תפקיד מבקר השירה ולכן לא אכנס לניתוח טקסטואלי ופואטי של ''שמעון המשורר'' כפי שכינה אותו כאן אחד מחסידיו.
אסתפק בקביעה כוללנית כי לא כל מי שחורז חרוזים או מחבר שורות קצרות, הוא משורר. העובדה כי אנשי הימין בפורום התמוגגו ''משמעון המשורר'', מהווה סיבה טובה לאדם שקול ובעל טעם טוב להתייחס לכל העסק במעט סקפטיות.
אולם גם אם נניח לרגע כי האיכויות השיריות של מנדס הן מהמעלה הראשונה, בבחינת כוכב חדש נולד בתחום השירה העברית, הרי שנושא רשימתו שאמור לכאורה להיות שיר הלל לאשה, אינו אלא חיבור שובינסטי של גבר שרוצה לשמור על האשה כחפץ ביתי, לגונן עליה יעני מסערות החברה בחוץ, והכל במסווה של מחמאות דביקות ומתקתקות, חיבוק חונק שמוציא את האויר מהריאות.
שמעון מנדס, תוצר תרבותי של ''הכיבוש הנאור'' עשה הסבה והוא מנסה להיות עתה ''שובינסט נאור''. אולם כפי שאין כיבוש נאור כך אין שוביניזם נאור. יש רק דרגות שונות של רוע. |
''שוביניסט נאור'' - יש חיה כזו?
