|
א) אם מאיר פעיל היה שומע את טענתך כי אני הפודל שלו, הוא היה פורץ בצחוק גדול. פעיל אכל ממני לא מעט חצץ בתקופה שבה הצטלבה פעילותנו הפוליטית. גם כיום יש בינינו מחלוקות רבות. הוא ציוני (גם אתה), אני לא; הוא מתנגד לסרבנות אני תומך; אני מאשים את הפלמ''ח בביצוע פשעי מלחמה לרוב, הוא סבור אחרת; אני תומך במדינת כל אזרחיה, הוא במדינה יהודית דמוקרטית; אני תומך באיזרוח כל מי שמעונין בכך מבין 200 אלף הפועלים הזרים החיים כיום בישראל, הוא מתנגד.
ב) אתה חוזר ומפיל על פעיל את כל צרותיך בתחום האקדמי, דבר שאין לו שחר. פעיל לא היה ואיננו חלק מהמימסד האקדמי. כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה בשנת 1972, סרבה האוניברסיטה להעסיק את פעיל כמרצה.
אתה הרבה יותר קרוב, מבחינת השקפת העולם, למימסד הפוליטי והאקדמי מפעיל, ואם אינך משמש היום כמרצה בכיר או כפרופסור להיסטוריה צבאית באחת האוניברסיטאות המובילות בישראל, זה לא בגלל פעיל, תפסיק להפיל עליו את התיק הזה, אלא בגללך. את הדברים האלה לא אמר לי פעיל, אני אומר זאת. ועוד הערה כללית: אינני יודע מה פעיל חושב עליך מעבר למחלוקת בנושא דיר יאסין.
ג) אתה מתנהג כמו ילד קטן ולא כמו חוקר אקדמי, בוודאי לא כמו היסטוריון. בהכשרתך אינך היסטוריון, אבל אתה לא מוכן לעשות מה שכל היסטוריון בעל מוניטין ושיעור קומה עושה כאשר הוא מפרסם מחקר: מעמיד את כל האסמכתות עליהן הוא בנה את התיזה לרשות הציבור. זה אלף בית. אין לכך כל קשר לאמינות אישית. כל השיח האקדמי היה נקבר אם חוקרים היו עושים מה שאתה עושה, היינו, לא מוכנים להעמיד את המסמכים שנימצאים ברשותם לבחינה ציבורית. אני מעולם עוד לא שמעתי היסטוריון שהודיע, כמוך, כי יחשוף את החומר עליו ביסס מחקרו, רק אם ייתבע בבית משפט. אתה ממש מחדש כאן חידושים עולמיים בתחום המחקר ההיסטורי.
ד) אם אתה מכניס לפרופסור גיחון מלים לפה, שהוא טוען כי הן שקר וכזב, ואתה אומר כי הדברים נימצאים בקלטת אצלך, אזי הדבר הראשוני שאתה צריך לעשות, זה להעמיד את הקלטת לכל דורש.
לא צריך להיות חוקר דגול, די להיות עיתונאי בעל מחוייבות לאתיקה עיתונאית, בכדי לבקש ממך את הקלטת ולהאזין לה, כאשר האיש המוקלט לגירסתך, מכחיש את הדברים שאמרת בשמו. הסרוב שלך רק מגביר את החשד שמא נטלת לך סמכות ללוש את דברי המרואיין ולהציג אותם באור שונה. אם אתה עומד מאחורי הדברים שכתבת, הרי היית צריך להיות הראשון שמעוניין במתן הקלטת למי שמבקש זאת ממך.
ה) הדוגמא שנתת באשר לבקשת תעודה מרופא, היא מצויינת ודווקא משרתת את התיזה שלי. אם ניתקלת ברופא שאתה לא בטוח בהכשרתו או בהתמחותו, אזי אין דבר טבעי יותר מאשר לבקש ממנו הוכחות להכשרתו המקצועית. בארה''ב כל רופא תולה במקום בולט לעין את כל התעודות המעידות על הכשרתו ומומחיותו, ואם זה לא מספק, הוא יפנה אותך לאוניברסיטה בה למד.
אתה לא היסטוריון מקצועי, גם לא היסטוריון צבאי. אינני מוציא מכלל אפשרות שהפכת לבר סמכא מכוח הפרקטיקה, כמו כל מיני פריקים של מחשבים שהפכו לבעלי מקצוע בלי שלמדו זאת בפועל. אבל חובת ההוכחה שאתה כזה, חלה עליך. זה לא מספיק לקבל מלה טובה מיורם המזרחי, שמעון מנדס או מיכאל שרון, שגם הם, עם כל הכבוד, לא היסטוריונים בהכשרתם, וגם לא מוכרים בעולם האקדמי כמובילים בתחומם. (גם אני לא, כדי שאף אחד לא ייפגע). אחד הדברים הטובים שהפנמתי בחיי העיתונאיים והאקדמיים, הוא, העלאת הספק והצבת סימני שאלה. אין זו פחיתות כבוד לבקש ממך הוכחות שאתה יודע את המלאכה לפחות כמו רופא מתחזה טוב, שמכוח עיסוק רב שנים, הפך לבעל מקצוע מעולה.
אשר על כן אתה מתבקש לשלוח אליי את הקלטת המלאה בה מוקלטים דבריו של פרופסור גיחון. |
אורי - אתה מתנהג כמו ילד קטן- לא כמו היסטוריון
