|
האם באמת מלחמה בהפתעה? | |||
|
|||
המילים ''אין לנו מה לחפש בסיני'' נשמעות באוזני, כאמירה חסרת מחשבה מעמיקה. אינני טוען שישראל זקוקה לנוכחות קבועה בסיני, אולם לסיני כשטח חיץ יש חשיבות איסטרטגית גבוהה מאוד. להסכם הפירוז של שטח סיני ושמירתו, וכן תחנות התרעה יש ערך איסטרטגי משמעותי מאוד. לדעתי לא היה ניתן לקבל אותן לו ישראל היתה מנסה להגיע להסדר עם סאדאת. לדעתי סאדאת בכלל לא היה מוכן לויתור שכזה, שעמד בניגוד לכל האתוס הערבי עד אותה תקופה. לדעתי תוצאת המלחמה שיכנעה אותו למסעו הרדיקלי בהמשך עד לחתימת הסכם. מאחר ואני לא מאמין שגולדה ודיין היו מרושעים במיוחד, או לגמרי טיפשים/שוטים, אני נוטה לחשוב/להאמין שיש עוד מידע מטעה ממקורות אחרים שטרם נחשף, שגרם להם להאמין שאפילו אם תפרוץ באוקטובר מלחמה היא תהיה בהיקף מאוד קטן. אני מאמין שהמידע הזה לא הגיע מהסוכן חותל. התיזות על מרואן אף אחת מהן לא שלמה. לנו כמי שחוו את האירועים והכאב החריף של הכישלון בשימוש בהתרעות, קשה מאוד לקבל את הדברים שעולים בממצאים בלי למצוא אשמים אחרים. לכן גם זעירא וגם אחרים מנסים לצדק הטעויות בגירסת ההרדמה של מרואן, כפי שבתוקף גם טוען חברנו שמעון מנדס. כדי שאולי נצא קצת פחות טיפשים. אני לא בטוח כמו קיפניס שהמלחמה בוודאות היתה בת מניעה לו הממשלה היתה נכנסת למו''מ ב 72-73 . העובדה שהמלחמה החלה עם מערך הגנה כה דליל היא להשערתי תוצאה של הטעיה נוספת שעדיין עלומה, שבה תוכנן החזרה מוגבלת מסיני. לא הסכם דומה למה שנחתם ב 1977. הזכרת את האחיזה ביו''ש (שאם הבנתי אותך נכון - לטעמך מיותרת) - רק דמיין לעצמך ירי רקטות משם לעבר יישובי המרכז. קיפניס משתוקק לשלום. גם אני. אולם אינני מצדד בתיאוריה שזה תלוי בעיקר בנו, ושאנו מחמיצים סידרתיים. | |||
_new_ |
האם באמת מלחמה בהפתעה? | |||
|
|||
משחק ''האילו'' הוא מפתה אך גם מטעה. לדעתי המגעים בטרם מלחמת יום הכיפור ,אילו התגבשו, היו מביאים לתהליך הדרגתי, ויתכן שגם אז היו אמצעי התראה למיניהם. בסיכומו של דבר אם המצרים ירצו ל''שבור את הכלים'' בסיני אמצעי התראה לא יועילו וספק אם ישראל תצא למלחמה בשל כך.הכוח המניע האמיתי הוא ההרתעה שאינה רק צבאית אלא גם בינלאומית. דילול הכוח בסיני שהגיע ערב מלחמת יום הכיפורים עד כדי אבסורד הוא תוצאה של דרך המחשבה הצבאית שאינה ייחודית רק לנו ומביאה לעיתים דבר לכדי טיפשות מוחלטת. דוגמא דומה ניתן למצוא בהתנהלות הצבאית הקרקעית במלחמת לבנון השנייה. הפעולות האלימות המתנהלות כנגדנו בגבולותינו השונים בתקופות שונות הן תוצאה של ירידה זמנית או מקומית ביכולת ההרתעה שלנו. ניתן לבחון זאת לאורך כל שנות המדינה. הירידה היא לעיתים צבאית ולעיתים מדינית, אך התוצאה היא תמיד התגברות מעשי האלימות. גם ביו''ש במידה ונפנה ( ואני בעד פינוי דמוגרפי)את השטח באחוזים כאלו או אחרים מעשי האלימות יהיו פונקציה של ההרתעה ולא של הנייר שנחתום עליו. לפי מה שנראה לי כיום , רק פעולה חד צדדית ביו''ש תגרום למהפך חיובי במצב מנקודת ראותנו. במערכה הבינלאומית תמיד נפסיד כי הרוב האוטומטי של הפלשתינאים-ערבים-מוסלמים אינו רק באולם האו''ם אלא בשטח בכל ארצות העולם. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |