  
  
  
|
 |
|
||
  (3) גראס, ביקור באוניברסיטת חיפה 1971 |
|||
|
|||
– מה שגראס לא יודע ושגדעון ספירו שכח, הוא שבישראל יש גיוס חובה לצבא (ולענייננו לא חשוב כרגע מה היקף המשתמטים ). מכאן שהשרות הוא לאומי ועממי, ואלה הממשיכים בשירות קבע מבצעים שליחות לאומית חשובה ביותר, שאין לה כלום עם מיליטריזם או לאומנות אלא מן הצורך להתגונן (ואן הערה מקדימה שבודאח ספירו יטען אותה, שגם בגרמניה היה גיוס חובה ושירות לאומי - וכאן אני אשיב בקצרה שגיוס חובה או שירות לאומי לא מעידים על אופי כזה או אחר של המשטר אלא על צרכים של המשטר. לכן גם משטרים הגונים וגם משטרים שטניים יכולים להטיל גיוס חוב. השאלה האמיתית היא מהי מטרתו, כוונתו ורצונו של המשטר). לכן, התופעה שג. את ס. זיהו כבר ב-1971 לפיה ''אנשי צבא רבים לשעבר, התופשים משרות בכירות במערכת האזרחית'' היא רק תופעה טיבעית ומבורכת שאינה מעידה על אופי ספרטיני כלל. קודם כל, מה פירוש ''זיהה כבר ב-1971''? הרי התופעה הזאת קיימת ומוכרת מאז 1948. שנית, הרי הפורשים מהצבא מייצגים את כל מגוון הדיעות הפוליטיות והמעמדות החברתיות בחברה הישראלית (להוציא את האוכלוסיה המוסלמית וחלק גדול מהערבים הנוצרים). הפרישה של אנשי קבע בישראל היא בעיקר בין שנות ה-40 ל-50 שלהם, אז הם הופכים לאזרחים שלמים במובן האינטרס שהם מייצגים ומשם חלקם ממשיכים לקריירה שניה. רק חלק קטן מהם פונה למה שנקרא ''משרות בכירות במערכת האזרחית''. הדבר דומה עקרונית בכל מדינות המערב וגם בגרמניה. מה עוד שאין לכל פורשי צה''ל דיעה אחת בכל נושא, וכך נוכל לראות תמיד שההתפלגות הפוליטית של פורשי צה''ל דומה לזו של כלל הציבור. וכי מה יעשו אנשי הצבא שפורשים? ללכת למגזר הממשלתי - לא, למגזר הציבורי - לא, להיבחר לכנסת - לא. אז מה כן? מכאן שעלינו להסיק שגדעון ספירו ממשיך לזרוק רימוני עשן כדרכו כדי לכסות על עצם העניין. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| (4) כיצד ספירו ועוד שמאלנים מתייחסים לאלי ישי ולאירוע הגראס |
|||
|
|||
גדעון ספירו ממשיך להוזיל את משמעות המונח 'גזענות' בשימושיו הקלוקלים והמעוותים. היכן כתוב בערך ה''גזענות'' שמניעת כניסה לישראל משיקולים פוליטיים, ערכיים או אפילו תעמולתיים לכאורה, היא גזענות? לכל היותר יכול הטוען לטעון שאיסור כניסתו של גונתר גראס לישראל היא מעשה לא ראויף לא מועיל או אפילו מזיק לישראל, לא חוקי (אם כי המעשה חוקי בהחלט). מדינות מערביות מונעות כניסת אנשים רגילים ואנשי ציבור ממניעם דומים ואף מסיבות סתמיות (למשל בכניסה לארה''ב או לבריטניה תשובה בלתי מנומסת לפקיד ביקורת הגבולות דינה איסור כניסה למדינה). באמת שטענות חסרות תוחלת כפי שספירו מתמחה בהן, לא יתרמו לטענותיו ואולי להיפך, אפילו יחבלו בניסיונותיו לשכנע. הבעיה הגדולה היא שכל הפוסטים של גדעון ספירו מתורגמים מיידית לאנגלית, גרמנית, צרפתית וספרדית לפחות, והם מטביעים את שיקריהם בתודעת הקוראים התמימים והשונאים באומות העולם. הינה כמה דוגמיות שמסבירות את ההתלהמות חסרת המעצורים של תוקפי השר ישי שנחשפים וחושפים את הברוטליות האינטלקטואלית שלהם וכאחרוני גלוחי הראש בהפגנת התמיכה בגונתר הייל גראס, וחלקם מביעים עמדות שפויות וסבירות: • הסופרת רונית מטלון אמרה בתגובה לדברי שר הפנים: ''שישים את גראס על המרמרה, שיטביע אותו בים – הכול קשקוש, התלהמות ריקה. איזו ביקורת ישי מוכן לשמוע? ממתי לאלי ישי היה יחס לתרבות? הוא שמע את שמו של גראס אי פעם?'' • הסופר אייל מגד קבע, כי ישי ''בחיים לא קרא מלה של גראס, אין לו מושג מי זה… הוא בור, גזען ואיש חשוך. בושה למדינת ישראל שהוא שר פנים בממשלה. ראש הממשלה צריך לפטר אותו אחרי האקט הגזעני והפרימיטיבי הזה, הנובע מבורות''. • יאיר גרבוז, הגדיל לעשות כשטען: ''בשלטון הישראלי נשארה רק טיפשות… זה כבר לא ימין, לא דת ולא כלום, זה רק טיפשות. אני חושב שבקרוב לא רבים ירצו להשתמש בזכות הזו, להיכנס לפה. הקשר בין גירוש לשירה הוא קשר הגיוני למי שהשירה היחידה שהוא מכיר היא שירתו של עובדיה יוסף. זה אידיוטיזם. לא מדברים על שיר ועל אלי ישי באותו משפט. כשמדברים על אלי ישי לא מדברים על שירה וכשמדברים על שירה לא מדברים על אלי ישי''. • יהושע סובול דורש מאלי ישי להפעיל הומור יהודי ולא זעם יהודי שרק מעודד עוד אנטישמים בעולם ותגובתו מביישת אותנו. • דויד גרוסמן לא היה גרוסמן בלי 'תוף הפח'. הוא הושפע ממנו עמוקות ב'עיין ערך אהבה'. גראס הוא נכס תרבותי, אבל השיר הזה אינו משיאי יצירתו בלשון המעטה''. מודה גרוסמן. • רוני סומק נמנה גם הוא עם מעריציו של גראס. ''במקום לכוון אור של פנס כיס ולשכוח מהשיר, אנחנו מכוונים פרוז'קטור. זה נשמע כמו 'הורה פרנויה'. ''יש פה שילוש - משורר, גרמניה ואצבע שמכוונת עלינו. השילוש הזה, יש לו בטריה שמדליקה תמיד אור אדום. אם גראס היה אומר את המשפט הזה בעוד שבוע, קרוב ליום השואה, זה כבר בכלל היה מדלג בעיתונים לראש העמוד הראשון''. • יורם קניוק, ''לגראס יש בעיה עם היהודים, חוסר נוחיות שכזו. הרי הוא אף פעם לא כתב בספריו על יהודים. גראס, שגדל בדנציג, סיפר לי שראה כיצד החברים היהודים נלקחו למחנות. אבל האמת שזה לא הזיז לו. עובדה שהוא לא כתב על זה. מותר לו לבכות על הכאב הגרמני במלחמה, אבל הוא לא יכול לעשות השוואות כמו בשיר שכתב עכשיו. הוא טוען שאנו המקור לכל הצרות של העולם, שזו אמירה אנטישמית משנים רבות''. ומסיים קניוק: ''משרד הפנים לא היה צריך לאסור עליו לבוא. גראס לא יכול להזיק לנו. למה לעשות חרם על בן אדם? ''. א. לרי דרפנר, באתר השמאל הרדיקלי הישראלי 972+ http://972mag.com/gunter-grass-persona-non-grata-in-... מביע תמיכה נלהבת בגונתר גראס, וטוען שהעובדה שהוא שירת כנער מתבגר בוואפן SS אינה משנה דבר אבל משמשת עילה לישראלים לבקר אותו. לדעתו גונתר אינו אנטישמי אלא אומר מה שהרבה אנשים חושבים, הגארדיאן הבריטי השמאלני מצטט את גדעון לוי מ''הארץ'' שכותב שגונתר אינו אנטישמי אלא זכותו לבקר את ישראל. ב. * שי גולדן, מעריב: לאחר שהוא מספר לנו למה אין לגראס זכות לומר לנו את אשר הוא אמר, מסכם גולדן בשורה האחרונה של כתבתו וכותב שהוא ''ואגב, אני מסכים עם מרבית דבריו''. ממש גולדן גראס לחובבי השלום עכשיו!!!!! http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/353/964.html . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (5) ''עם קצף על השפתיים'' |
|||
|
|||
כדי להצדיק את ההגנה שנותן ספירו לנאצי שבגונתר גראס, הוא מנסה לטעון שגם ישראל חטאה בחטאו ויצרה קשרים הדוקים עם ממשלות גרמניה למינהן, ולכן אין לה זכות טענה. הרי זוהי טענה מגוכחת גם אם היא היתה אמת. אבל היא אפילו לא אמת. אנחנו מתייחסים לגונתר גראס האיש, האדם, הסופר ולא ליחסים בין מדינות ששם חלים כללים אחרים. לכן ניסיונו של ספירו לגזור דבר דומה גם על יחסים בין ישויות פוליטיות מוזר, חסר טעם ואינו סביר. אבל נניח שישראל בכל זאת חטאה בעניין גלובקה ושרדר ודומיהם, אז האם זה מכשיר את טעותו והתפתלותו של גדעון ספירו בעניין הגראס? ישראל לא קשרה שום קשר עם הנס גלובקה או עם גרהארד שרדר (לא זה הקנצלר), אלא עם גרמניה. וכאמור, גרמניה החדשה הוקמה כמדינה שבאה לתקן את פשעי הנאצים. ולכן לאחר זמן, ורק ב-1965 בשלו התנאים ליצירת קשרים פורמליים בין המדינות. מכאן יובן, כי מה שמפריע לישראלים זוהי עמדתו הביקורתית המתחסדת והדו-פרצופית של גונתר גראס כלפי מדיניותה של ישראל. והעובדה שגונתר גראס שירת בהתנדבות ב-SS ואפילו לא הביע חרטה על כך ולהיפך הוא שמר אותה בסוד עד ל-2006, היא העובדה שמחזקת את הדחייה מהאיש הזה. לכן תמוה עוד יותר שגדעון ספירו מדבר כדרכו על ''שירותו הצבאי'' של גראס (ה-SS לא היה צבא, מר ספירו! אבל כדרך התועמלנית המעלילים ממשיך ספירו, מתחת לשורות, לקשור גזירה שווה בין השירות בצה''ל לשירות ב-SS, בין אם הוא רוצה להכשיר את ה-SS ובין אם הוא רוצה להכפיש את צה''ל) ועלינו כעל ה''מנופפים בו עם קצף על השפתיים'', בעוד שגדעון ספירו חבר ליאסר ערפאת מקציף השפתיים הרופסות, והלשון המשתלשלת והיורקת הידוע לשימצה, שגם ר ק במקרה רצח גם אלפי ישראלים ובכל זאת ספירו במו קולמוסו עדיין מהלל ומשבח את ערפאת, למרות הכל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (6) כמה הסברים על ''טיבו של הרוע'' השמאלני |
|||
|
|||
אם כבר מזכיר ספירו את אוניברסיטת חיפה, ראוי לציין את שמו של פרופסור אילן גור-זאב ז''ל שהלך שבי אחר רעיונות שמאלניים, אבל הבין שטעה ועשה תפנית גדולה באמצע העשור הקודם. גור-זאב החל לעסוק בקשר שבין אינטלקטואלים ואנשי רוח מהשמאל, רובם אנשי שמאל רדיקאלי שאותם הוא מגדיר ''הפרוגרסיבים החדשים'' לבין האנטישמיות החדשה, שביסודה שלילת ישראל ואנטישמיות המוסווית כאנטי-ציונות. לפי הבחנתו, ''הפרוגרסיביות החדשה – שהיא גם בית היוצר לאנטישמיות החדשה – איננה מתקיימת רק ברובד האינטלקטואלי אלא גם ברבדים הפוליטי והארגוני. למשל, האופן שבו פועל הרוב המוחלט של הארגונים החדשים למען זכויות האדם, אנשים מסוימים באקדמיה, אלה החוקרים את תחום ההומניסטיקה באקדמיה. כך יוצא שדוגמה מסוימת, בשם האנטי-דוגמטיות והאנטי-הגמוניה, הופכת למחסום בפני מחשבה חופשית. לא מדובר בהתארגנות שמעבר לגדר בלבד או באנטישמים החדשים שחורשים את רעתנו מעבר לגבול, אלא קודם כל בפרוגרסיבים הפעילים ביותר שכאן''. אילן גור-אריה מזהיר שההתעלמות מאנטישמיות המוסוות כביקורת, בעיקר בלתי הגונה, נגד ישראל היא מסוכנת לישראל והיא נובעת מכך שהחיישנים שלנו טרם עדכנו את עצמם מפני סוגי מתקפות אנטישמיות שמוסוות בדרך כלל בתחפושות חדשות של אקדמיה נאורה, ספרות גבוהה או ארגוני זכויות אדם ריקניים ''בדרך כלל, ההתייחסות לאנטישמיות החדשה מתנסחת במנעד שבין המכחישים את קיומה – למשל, אלה שרואים בה ניסיון לפטור את העם היהודי מאחריות למעלליו הנוראים – לבין אלה שרואים בה איום נורא אבל אינם מאתרים את שורשיה ואת העושר, העוצמה, שבחלופה שהיא מציעה. כלומר, ההתייחסות אליה היא היא כביטוי לרוע, חולשת דעת או רשעות. אי ההבנה אותה גורם לכך שלא רק הישראלים, ואפילו לא העם היהודי כולו, אלא גם ההומניסטים בעולם כולו אינם מצוידים בהתמודדות של ממש עם האתגר שהיא מעמידה לפנינו''. הנ''ל מתייחס לאמירתו של גדעון ספירו בטור הזה: ''גראס, על פי הפרסומים בעיתונות הישראלית, בכלל לא התייחס ליהדות... '' אלא רק לישראל. זה מה שנקרא מפלטו של האנטישמי. דרך אגב, בראיון לאחר דבריו של השר ישי אמר גונתר גראס שאילו היה יודע את גודל הסערה הוא היה מתקן בשירו/סירו וכותב ''ממשלת נתניהו'' ולא ממשלת ישראל. כלומר, השנאה של גראס לישראל הביאה אותו להיכשל בלהסתירה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (7) ספירו בוחר בהשתעבדות ולא בחירוּת |
|||
|
|||
גדעון ספירו ממשיך וקושר בין ליל הסדר לבין שנאת הגויים שמצדיקה לדעתו את כניעת ישראל. כדרכו של ספירו ללכת רחוק למחוזות נפשו הסוערת בכל דבר, כמו למשל לקשור בין אי תשלום שכר במועדו לבין משהוא שקרה בממשלת החושך הנאצית לפני 80 שנים, באותו אופן הוא מגייס את ההגדה להגנת עמדתו בעניין גונתר גראס. השאלה היא אם רק ''השנה הוא לא חגג את ליל הסדר'' דבר המעיד שגונתר השפיע עליו עמוקות, או לחילופין שאין הוא נוהג כלל לעשות סדר בפסח ואז הוא רק מגייס ומקדש את אי-עשייתו לשווא. שאלה כבדת משקל, יש לומר. בשני המקרים יוצא ספירו נפסד. לגבי הטקס ההָגָדי רק אטען שאין בו ייחוד מטקסטים היסטוריים ואמוניים של עמים אחרים, ויכול אדם כרצונו לקרוא בהגדה ולדלג על הטקסטים האלה שלדעתו לא נוחים לו. ישנן גם הגדות חלופיות שהיו נהוגות בעבר בקיבוצים והיום בארגונים אתאיסטים חלופיים. אבל הייתי מעריך מאוד את ספירו אם היה מתייחס ולו רק פעם אחת לטקסט אנטישמי שנמצא למשל בספר לימוד בכיתה ו' בחברון או בעזה, או לצווחות של ראש קהילה מטיף במסגד בעזה או בשכם בימי השישי, או אפילו להצהרה של מנהיג פלסטיני בכיר שאומר שהפלסטינים לא מקבלים את זכות קיומה של ישראל או שהמלחמה תימשך עד שישראל תושמד והפלסטינים ישחרורו את יפא, עכא, חיפא ורמלא. האין מעשים אלו רלוונטיים יותר לתקופתנו, מאשר ביקורת טקסט של ההגדה, שלמיטב זיכרוני מאז שנרשמה כסידרה לפני כ-1800 שנה ועודכנה עד סוף ימי הביניים, לא רצחו היהודים כקבוצה שום גוי, בין אם גוי עָם ובין אם גוי בודד (מלבד כמובן כמה שמועות אנטישמיות שמוכרות לנו מאז ימי הביניים ששימשו לרדיפת יהודים). אז ברצוני לומר שלא הטקסט ההָגָדי תרם לאלימות נגד יהודים אלא להיפף, האלימות האנטישמית השפיעה על כתיבת הטקסט ההגדי. אני מציע לגדעון ספירו להחליף תקליט ובמקום לקרוא לרעיון של מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, שאינו בר-ביצוע כלל (כפי שטענתי, אי אפשר ואסור לנתק את נושא הנשק הלא-קונבנציונלי משאלת ההשלמה עם קיומה של ישראל בתוך המרחב הערבי אסלאמי), שייצא בקריאה ושיקים תנועה שקוראת לשלום אזורי מתוך השלמה וקבלת ישראל, המדינה היהודית. במידה והוא יצליח בקריאתו, אני משוכנע שישראל תהיה הראשונה לפתוח את העמימות הגרעינית שלה ולהתפרק מנשק גרעיני, אם יש לה, בתמורה לצעדי התפרקות כללית מנשק בידיה ובידי מדינות ערב. בכל מקרה, אני מקווה שספירואכן קרא את ''תוף הפח'' והוא מוזמן להוציא ולנפנף בסמרטוט אדום טור חדש בו הוא מנתח את דמותו של היהודי האחד והיחיד בספר הזה. אתה מסכים גדעון ספירו? רמז? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| [•] (8) תוף הפח |
|||
|
|||
[• העתקת חומר בניגוד לחוק זכויות יוצרים מיותרת.] | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (8) תוף הפח |
|||
|
|||
כל הכבוד לך על תגובתך הארוכה, המעמיקה והמעניינת. אך בסך הכול זה כמו לשפוך מים לשווא. אנשים דוגמת ספירו הם אטומים לחלוטין לדעות של אחרים ולביקורת. זה, אולי, מקור כוחם והישרדותם. לגינתר גראס נמאס להיות ''יפה-נפש'' ליברלי ולעת בלות חשף את פרצופו האמיתי: אנטישמי מבטן ומלידה. כל הכבוד לשר ישי שלא נבהל מהבלי המשוררים והסופרים ''בגרוש'' וגרש ביד רמה ובבושת פנים את האנטישמי גראס. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| To make a long story ' short . |
|||
|
|||
לצערי הרב יש חופן מלא של יהודים אזרחי ישראל וגם אחרים שהם שונאי עמם . הבולטים שבהם הם סופרים , משוררים , מחזאים ויוצרי אמנות אחרים . זה לא מפליא . אלה אנשים מונעי רגשות , הנעדרים ידיעה , תבונה , הבנה וראציונאליות . לכן להגדירם ''שועלים קטנים המחבלים בכרמים'' הוא ניסוח עדין . אבל האמת היא שבזכות ובחסות חופש הדיבור הם תועמלני הגרועים שבאוייבינו כיום . | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי