|
רוב הקרקעות ביהודה ושמורון לא רשומות בטאבו והבעלות עליהן נקבעה על פי החוק הטורקי משנת 1858. על פי חוק זה, הקרקעות ניתנו למי שעיבד אותן באופן רציף, וקרקעות שלא עובדו ולא היו קרובות לכפרים, מרחק של כ־2.5 קילומטר או מרחק בו צעקה לא נשמעת, נחשבו אדמות מדינה.
אין חוק אחר, החוק הירדני אם ישנו כזה לא תקף כי האיזור היה תחת כיבוש ירדני. ולא שליטה חוקית.
(שליטת ישראל ביו''ש דרך אגב חוקית למהדרין לפי החלטת חבר הלאומים)
פסיקת בתי המשפט הינה בניגוד לחוק השריר ביו''ש ובארץ ומשייכת קרקעות לבעלים על פי גחמה פוליטית .
הבג''ץ לא דן בכלל בשאלת הבעלות, והחליט שרירותית לקבל את דרישות מובילי התביעה מהשמאל הקיצוני.
הויכוח הוא על זיקת פרטיות או זיקה מדינית פוליטית והבג''ץ לא ישב כארכעה משפטית אלא ארכעה פוליטית בניגוד לתפקידו.
לכן הויכוח ממשיך ויימשך עד שחבורת המחוקקים מהימין תאלץ את סניף מר''צ שיושב בבג''צ ופוסק בהתאם לגחמות הפוליטיות של השמאל להתיישר בהתאם לחוק והדבר קורה כיום.. |
חובת ההוכחה היא על מי שטוען
