| להזכירך שאנחנו משלמים על חוק חינוך חינם כבר מתחילת שנות ה-70 ובעבור ביטוח בריאות חובה משנות ה-90. בשני המקרים מי שהחל המהלך הזה היתה הממשלה הסוציאל-דמוקרטית ששלי כה מיטיבה לאהוב ולנופף בה.
מסתבר שאין מתנות חינם. ואם רוצים מתנות אז אנחנו צריכים משטר סוציאליסטי-טוטליטרי. שם המתנות חינם כבר יעלו לנו בדם או בהמתות.
תרבות חברות כח האדם יצאה לדרך כאשר שמעון פרס היה ראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית. את הזיכיון הראשון קיבל ידידו גבי סבג, למרות שהיה ליכודניק.
הפרטת ''חברה כלכלית לירושלים'' ב-1989 וכור תעשיות ב-1990 הובלו ע''י העבודה. אבל גלי ההפרטה הגדולים החלו ב-1994, ובזמן רבין הופרטו למשל השק''ם, שיכון עובדים, תה''ל, כימיקלים לישראל, ובנק הפועלים ודעכו ב-2001. ואז שוב מ-2003 ועד 2009 היו הפרטות גדולות כמו כמו אל-על, צים, בזק, מספנות ישראל ובתי הזיקוק.
רוב המפעלים והארגונים שהופרט היו מחוייבי המציאות ונעשו כדין. אבל הפרטה וגם הפרטה חלקית של משרדי ממשלה היא מסוכנת ובעייתית. אסור להפריט את הבריאות, החינוך, הרווחה, הסיעוד כמו שאין מי שמציע להפריט את הביטחון. יש מנגנונים שהממשלה חייבת להיות בעליהם ולנהל אותם. לכן גם צריך, אם לא לבטל כליל את חברות כוח האדם (וחברות ההשמה שהפכו להיות בעצם חברות כוח אדם בדלת האחורית), לפחות שהגופים ושהחברות הממשלתיות לא ישתמשו בשירותי החברות האלה, אלא יגייסו לתוכן את האנשים כעובדי מדינה בתנאים הרגילים (שנה ראשונה לניסיון ולאחר מכן כניסה לקביעות), תוך צמצום והתייעלות בממסד הממשלתי. |