  
  
  
|
 |
|
||
  ווינסטון צ'רצ'יל אמר... |
|||
|
|||
בתשובה למפלגה הקטנה והעשירה... צר לי יקירי. אין לנו בעיה עם מנהיגות צבאית. הבעיה שלנו כיום, שהמנהיגות האזרחית שלנו היא חלולה. אז זה נכון שראש הממשלה שלנו נאם בפני שני בתי הקונגרס, ושלושים פעם המציגים קמו על רגליהם ומחאו לו כפיים. אבל זה היה מתוך נימוס. אני קראתי מאמרים ותגובות בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט. חוט השני העובר דרכם אמר שבסך הכל נתניהו לא חידש דבר וחצי דבר. אז מה התועלת? תאר לך שהוא היה אומר את אותם הדברים ברוח חיובית, במקום שלילית. למשל: אנחנו מאד שמחים על האחוד בין אש''ף וחמאס. כי זה יחייב את החמאס לשנות את דרכיו. במקום לומר שאנחנו לא נקבל את החמאס כארגון טרוריסטי. בשני המקרים אתה אומר את אותו הדבר. אלא שהנוסח החיובי מגייס לצדך את אלה שמנסים לקרב במקום להרחיק. שהרי אם החמאס לא ישנה דרכיו אתה לא תשא ותתן אתו - ואז כל העולם יתמוך בנו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שמעון, לפעמים אתה מפליא אותי... |
|||
|
|||
מתוך קריאת תגובות שלכה במשך שנים, אני מעריך אותכה כאדם חושב. אני מבין שהתגובות שלכה על מאמר זה, הן תוצאה של ''אחוות לוחמים''. גזית כתב לאחרונה כחמשה מאמרים, אשר כולם, ללא יוצא מהכלל, הוכיחו כי הלוגיקה שלו אינה בריאה. הוא לא נכנס לנושאים צבאיים, ואני משער ששם נושא זה נבחן אחרת. לעניין נאום נתניהו בארה''ב, אני גאה בנאום זה, ואני מחושב שגם אתה יכול להיות גאה בו. ברור שלא הוא כתב אותו, אבל הביצוע היה מעולה. אין לנו כל עניין לשבח את החמאס ואת ההסכם עם הפת''ח. האינטרס של ישראל, ששתי הרשויות הללו תהיינה נפרדות לתמיד. ממלא אין סימן באופק שהפלסטינים ישלימו עם קיומה של מדינה יהודית. לכן, לא צפוי ממלא הסכם שלום. מה שאנחנו יכולים וצריכים, לקבוע עובדות בשטח... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמעון, לפעמים אתה מפליא אותי... |
|||
|
|||
יקירי, אני גאה בנאומו של ראש הממשלה בפני הקונגרס על דבר אחד במיוחד. הוא ראש הממשלה הראשון שאומר לכל העולם, כי ירושלים היא מחוץ לוויכוח. אפילו מנחם בגין לא שם ווטו על בירת הנצח שלנו. הוא התעקש לשמור לעצמו את רצועת עזה, אבל על ירושלים הוא נלחם. הרי החטא הקדמון בנושא זה שייך לרבין, פרס וחבורת ביילין. הם הסכימו לדחות את בעיית ירושלים ובעיית הפליטים לסוף הוויכוח. אבל אפשרו לערפאת ו-40 אלף הלוחמים שלו לחזור לשטח. אז ערפאת לא הסכים לוותר על ירושלים כאשר היה בגלות, אז עכשיו שהוא חזר הביתה הוא יוותר? מנהיגינו התנהגו אז כמו בעיירה של שלום עליכם: חלם. ממה זה נבע? מקנאה. הם קנאו שהליכוד עשה שלום. הליכוד הצליח היכן שהם כשלו כל השנים. אז הם מהרו לגזור קופון, שאיזה דוקטורנט צעיר הדפיס להם אותו. אבל מעבר לכך, יש לנו ניב בשפה העברית שאומר: ''מכלל ההן משתמע הלאו''. אני מניח שהניב הזה מוכר לך. אז מדוע ללכת קרי עם כל העולם, כאשר אתה יכול לומר את אותם הדברים בהיגד חיובי. כי מה עשה אבו מאזן כמה שעות לאחר הנאום? הוא הצהיר כי נתניהו מתנגד לאחוד של העם הפלסטיני, אז אין לנו על מה לדבר. והאירופים מיד אמצו את הצהרתו. אבל תאר לך שראש הממשלה היה אומר את הדברים בצורה חיובית. משמעות הדברים היתה אותה שלילית בדיוק כמו שהוא רצה. ''אנחנו מברכים על אחוד העם הפלסטיני על כל פלגיו. זה אומר שהחמאס מקבל את... כל אירופה היתה מריעה לו, וכל ארה''ב כנ''ל. וראש הממשלה לא וויתר כהוא זה לדרישותיו מן החמאס. על זה כל הוויכוח. בוויכוח שלי עם ''הצרחן'', הוא נתפש לכך שגזית לא צפה את מלחמת ששת הימים. כמי שהיה שם באותם ימים, המשגה לא היה נוראי - בהתחשב עם הנסיבות והארועים של הימים ההם. מה גם, שלאחר מכן ב-1974, הוא קבל חיל חבול ומרוסק, והוא העמיד אותו על הרגלים. וזו לא היתה מלאכה קלה. אז מדוע לזכור לו את השלילי (שעליו יש סימן שאלה) ולשכוח לו את החיובי? במיוחד כאשר אנו מדברים היסטוריה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמעון, לפעמים אתה מפליא אותי... |
|||
|
|||
שמעון, אני מסכים עמכה כי ההסברה שלנו לוקה בחסר. הפגם לא היה בניאום נתניהו, אלא בהסברה שהייתה צריכה לבוא בעקבותיות. היה עלינו להדגיש לעולם, כי ההסכם בין החמאס לרשות הפלסטינית, משמעותו הקצנה כללית בעמדת הרשות. העובדות בשטח, מראות כי הסכם זה מתקשה להתממש. לא התייחסתי לאף נקודה במאמרו של גזית, ובודאי לא לתחזיות מודיעיניות. התייחסתי רק לעטנתו כי היינו צריכים לטפל אחרת במשט התורכי... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמעון, לפעמים אתה מפליא אותי... |
|||
|
|||
למה אתה טוען שחברי הקונגרס מחאו לנתניהו כפיים רק מתוך נימוס. עם נימוס כזה ישראל נחשבת למדינה הכי נאמנה וצודקת בעולם. חברי הקונגרסים האמריקאים ברובם מעריצים את ישראל, לא בגלל ראש ממשלה כזה או אחר אלא למרות ראשי הממשלה, לפעמים. אבל דווקא ביבי הוא חביבם כי הוא מדבר את תרבותם ותפיסת עולמם. הדמוקרטים הכי 'אובמיסטים' שם הם מעריצי נתניהו. וזה דבר חשוב. בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט יש כתבות לכאן ולכאן לעיתים באותו יום. יש לפעמים ביקורת על נתניהו אבל היא ביקורת עניינית ולא כמו פה. אבל תמיד תוכל לקרוא את 'התשובה הישראלית' למחרת היום מעטו של עיתונאי אמריקאי כלשהוא. נתניהו לא צריך לחדש הרבה, כי בסיס מדיניותו הוצגה בנאום בר אילן. הפלסטינים לא מפסיקים לקפץ ולטפס על עצים והעיקר לא לבוא תכל'ס לשיחות פנים מול פנים. זה מעלה חשד אפילו אצל אובמה. אבו מאזן עדיין לא ירד מהעץ. לגבי הסגנון (אתה מציע סגנון חיובי המזמין את החמאס בתנאי... ) אני חושד שנתניהו נוח לו שהחמאס מכשיל את חידוש השיחות והוא רוצה שזה יימשך ולכן הוא רק מוודא שגם החמאס מבין את זה. לגבי כינוי ''לא נורא'' את המשגה של הערכה שגויה לגבי פרוץ מלחמת ששת הימים אפשר לכנות ''לא נורא'' כי הנצחון היה מהיר ומכריע. אני משער שאם צה''ל היה נוהג בשכל ביום הכיפורים ולא שולח את טנקיו וחייליו אחד אחד לתעלה אלא מגבש את החטיבות והאוגדות בצורה מסודרת בלב סיני במשך יממה נוספת, כשחיל האויר פועל בעיקר לעצירת המצרים על הגדה המערבית של התעלה במאמץ עיקרי ותקיפת תשתיות בעומק כמשימת משנה (תוך קיפול לאחור של המעוזים והתעוזים), כי אז גם מלחמת יום הכיפורים היתה ''לא נורא''. פשוט, ההלם והבהלה שאחזה בהנהגת המדינה שיתקה את מנגנון קבלת ההחלטות השפויה שהיא חיונית ביותר במצבים כאלה. לזכותו של דוד אלעזר ייאמר שהוא דחק לתקיפה מקדימה שהיתה מביאה לנו יתרון כלשהוא גם בשטח החזית. אם כי דוד אלעזר נגרר והיה שותף לבהלה ולשיגור חיילים וטנקים בודדים אחד אחד לקו החזית ושם הצטוותו אלו לאלו במבנים לא שלמים וככה יצאו מיד לקו המגע. זה היה בזבוז אדיר של כוחות וחיי אדם. ולכן ההכרעה התעכבה כשבוע ורק לקראת הצליחה התחילו לחוש בשטח בהקלת הלחץ ובהדיפת המצרים אחורה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לו הייתי רוטשילד . . . |
|||
|
|||
מילים מילים , מילים מילים הוא פדה ממוחו הקודח . . . מילים הן רק מילים וערכן המעשי היחיד הוא המעשה אליו המילים מובילות . אני מניח בינתיים שאינך יודע מה הוא הניסוי של פרופסור רוברט אקסלרוד . לעניין המשט שייצא או לא זו פעילות צפויה שניתן לקרוא לה GAME ובעברית משחק . במקרה כזה צריך לשקול האם זה חד-פעמי או אחד מרבים . אם זה מקרה חד-פעמי אז האסטרטגיה המועילה היא מכת מחץ ישראלית . אם זה מיקרה אחד מרבים הרי האסטרטגיה המועילה היא תגובה רכה בפתיחת העימות ואחר כך תגובת ראי . כלומר אם הם רכים אז ממשיכים ברוך ואם הם קשים ממשיכים בחוזקה . מלבד האסטרטגיה הראשית יש להזכיר ברמה הטכנית כי ניתן לעצור ספינה בודדת או צי ללא השתלטות . מספיק ירי צילצל מהסוג המשמש לציד לוויתנים או שיגורו החשאי כשהוא מביא כבל אל מערכת ההיגוי של הספינה העויינת . ספינה שכבל מסובך בהגה שלה לא תגיע לעזה . כל זה ברמה הצבאית . הליכה בתלם היא הנחתת חילים על הסיפון תוך שימוש בנשק . | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי