|
הפספוס של מבקר המדינה | |||
|
|||
אריק, החוכמה לאחר מעשה אינה חוכמה. אוכל למנות עשרות מפגעים אפשריים, אשר לא נערכים לקראתם, כי אי אפשר למנוע אותם. אני חוזר וטוען, שהמחדל היה לא בכבאות אלא באי מניעת התפשטות האש ע''י מרחבים גדולים בין קטעי יער, ואי הקצאת מספיק מרחב בין בתים לבין יער. רק עכשו נזכרו להציע חוק אשר יחייב 100 מטר מרק... | |||
_new_ |
הפספוס של מבקר המדינה | |||
|
|||
אני מדבר על אחריות מיניסטריאלית, בעוד שאתה מדבר על שיטות הדברת אש. בקשר למרחבים הגדולים שאתה מציע, באיזה סדר גודל מדובר? בשריפת הענק בסן דייגו באוקטובר 2007, הסתבר שהרוחות העזות הקפיצו ניצוצות אש מעל מרחבים של למעלה מחצי קילומטר בין קטעי יער. כשאני קורא שסולם הכיבוי הארוך ביותר בארץ מגיע רק לקומה ה-15, אני מרחם על אלה שגרים בקומות גבוהות יותר. | |||
_new_ |
הפספוס של מבקר המדינה | |||
|
|||
''אחריות מיניסטריאלית'' לא פותרת שום בעיה. היא יכולה רק להעניש, לשמחתם של כרישי התקשורת... לעניין התפשטות האש: במצב סביר, אש לא עוברת 100 מטרים בלי חומר בעירה. גם אם יש ''ניצוצות'' הם חלשים ואינם יכולים לגרום מידית ללהבות ענק. זה הרבה יותר קל לכברים. | |||
_new_ |
הפספוס של מבקר המדינה | |||
|
|||
אני הייתי עד ראיה לשריפה הגדולה ששרפה את המפעל ''מיכלי כרמל'' בטירה בשנת 1978 כולל 50.000 טון ניר=חומר גלם . 1 - הייתה גם אז רוח מזרחית עזה , שנשאה דפי ניר גדולים ובוערים למרחק של עשרות מטרים , אך לא קילומטר . 2 - למרות ששטח הבעירה היה קטן , בערך 10 דונם לא הצליחו הכבאים לכבותה . 3 - אחת הסיבות לאי-כיבויה (אך לא היחידה) הייתה כי צינור המים של מקורות הגביל את כמות המים המובלים לטירת-הכרמל ! השיקול היה של צרכי התושבים ולא של כיבוי שריפת הענק ההיא . 4 - כוח של צהל בפיקודו של אל''מ פרס צינור מים עד הים במרחק 400 מטר ולא הצליח לשאוב מים מהים . 5 - צינורות כיבוי נוקבו על ידי גיצים ולא עמדו כנגדם , כאילו אין אש בשריפות . | |||
_new_ |
הפספוס של מבקר המדינה | |||
|
|||
מי הפריע לחברי קיבוץ בית אורן לקיים 100 מטרים הפרדה מהיער ? או לתושבי עין הוד ? והאחרים . . . ? אנשים אוהבים לגור בקרבת היער ושונאים להישרף יחד איתו ! | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |