|
אז בוויטנאם היה מדובר במלחמה יקרה שגייסה רבים ללא צורך. היתה מוטיבציה רבה בפוטנציה. השילטון ניסה להטיל מסך עשן נגד זיהוי עובדה פשוטה: אין כל אינטרס ומשולם מחיר כבד על ידי רבים.
מאידך בישראל כיום מדובר בעיקר בחזית קידמית של 2 דברים ממוקדים, שקשה לגייס בסיס מטריאלי להתנגדות להם בציבור בישראל:
1. הפקעת נדל''ן מסיבית מתושבי הארץ הוותיקים. זה בחזית הדברים. ברקע יש אי הצדק והנישול והכיבוש. אלא שאין אינטרס ממשי של הציבור למחות כנגד אלה. אשר להפקעת הנדל''ן וההתעמרות שבחזית קידמת הדברים, מבחינה מטריאלית, ממתי יש אינטרס לאזרחי מדינה מושחתת ומסואבת להתקומם נגד זכייה חינם בנדל''ן, דבר שגם מתסיס ומנפח את שוק הנדל''ן בגבולות הקו הירוק? כאן יש דרך יחידה והיא הקו שאני מקדם, ללא ששועים לי כאן: להלחם בשורש הרע היכול לקומם רבים: השחיתות והסאוב והמבנה האוליגארכי של השילטון, המדיר רבים ממעגלי הכוח והיכולת להתקדם. דבר זה גורר אחריו את הכל ובו טמון הכל: אי הצדק כלפי הפלשתינאים, הנישול, רעות הכיבוש.
זו ניגזרת ישראלית יחודית, ולא נעזר כלל בחומר קריאה מיובא. כאן ורק כאן טמון הבסיס לדרמה מהפכנית בישראל. השילטון שמזהה פוטנציאל מהפכני כזה, יוצר מזה 4 שנים אווירה מלחמתית מלאכותית בתקשורת, כדי לסמם את התודעה.
2. הדבר השני הוא זכויות העובדים: הנושא נוטרל בישראל על ידי עבודה זרה זולה והוזלתה הנוספת - הוזלתה באמצעות גרושים תכופים, רדיפות והבאת זרים חדשים. זו סירקולציית עבודה זרה, תוך תפעול תהליכי הוזלה במהלך הסירקולצייה.
במאבקי העובדים בארה''ב באותן שנים לא היתה עבודה זרה. |
אין בישראל סיטואציה מתקוממת, בניגוד לארה''ב בזמן וויטנאם
