|
מֵאַחַר שֶׁאֵינֶנִּי מְנַהֵל בַּפוֹרוּם שִׂיחוֹת פְּרָטִיּוֹת, אֵין צֹרֶךְ בְּאִשּׁוּר כְּדֵי לְהִתְעָרֵב. אַךְ מֵאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁתָּ - הַרְשֵׁה לִי לְשַׁבֵּחַ אוֹתְךָ עַל נִימוּסֶיךָ הַטּוֹבִים.
אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לְעַיִ''ן בְּעָיָה עִם טְעָנוֹת קָשׁוֹת וּמְאַתְגְּרוֹת. הַבְּעָיָה הִיא אַחֶרֶת. מַר שָׂאנוּר פּוֹעֵל בְּשִׁיטַת ''פָּגַע-וּבָרַח''. הוּא עַצְמוֹ מְנַסֵּחַ בִּקְפִידָה וּבְפָּtתוֹס טְעָנוֹת ''קָשׁוֹת וּמְאַתְגְּרוֹת'', אוּלָם נֶאֱלַם כְּאַחֲרוֹן שְׁפַנְפַּנֵּי הַסֶּלַע (אוֹ צוֹוֵחַ כַּעֲדַת עֲטַלֵּפִים מֻרְעָבִים) כַּאֲשֶׁר מֻצָּגוֹת בְּפָנָיו טַעֲנוֹת נֶגֶד, שְׁאֵלוֹת אוֹ הַפְרָכוֹת לְטַעֲנוֹתָיו.
עַיִ''ן אֵינוֹ רוֹאֶה טַעַם בְּוִכּוּחַ עִם מִי שֶׁהוּא תּוֹפֵס כְּתוֹעַמְלָן מִקְצוֹעִי, שֶׁלֹּא מְעֻנְיָן בְּקִדּוּם טוֹבַת הָעָם הַיְּהוּדִי אוֹ הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אֶלָּא בְּהַכְפָּשָׁה לִשְׁמָהּ.
אֲנִי, לְעֻמָּתוֹ, סָבוּר שֶׁיֵּשׁ וָיֵשׁ טַעַם רָב גַּם בְּהִתְנַצְּחוּת עִם תּוֹעַמְלָנִים מִקְצוֹעִיִּים, וּלְמַעֲשֶׂה, לְשִׁיטָתוֹ שֶׁל עַיִ''ן - הַטַּעַם כָּפוּל: הֲרֵי תּוֹעַמְלָן עֲרָבִי מִקְצוֹעִי, הַמִּתְחַזֶּה לִיהוּדִי רָדִיקָלִי ''מוּסָרִי'', כָּבוּל בַּשֶּׁקֶר שֶׁלּוֹ-עַצְמוֹ, וְלָכֵן הוּא מֻגְבָּל לְאֵין שִׁעוּר מֵאֲשֶׁר יְהוּדִי שְׂמֹאלָנִי אוֹ אוֹיֵב עֲרָבִי 'אוֹתֶנְטִיִּים'. |
הרשה נא לי להתערב מר פרלמן
