  
  
  
|
 |
|
||
  יהודים רחם רחמו |
|||
|
|||
'' אין איש מוכן לקחת אחריות על המעשים הנפשעים של מדינת ישראל בשם תושביה היהודיים'' ''מכרי היהודים'' ''ואני,יודע לצערי מה פירוש התעללות במחסומים.......'' ''אני יכול עדיין להריח את הריח הרקוב והמעופש של השק הקטן שחוקרי השב''כ מלבישים לך על הראש בזמן חקירה'' האם יש למישהו ספק שיוסוף חביבנו הוא פלשתינאי? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
|
|||
|
|||
כללתי קטעים אלה במיוחד עבורך בבת-עיני. חששתי שלא יהיה לך מה לעשות בבוקר חורפי. ולכך גם התכוונתי במשל החתול והעכבר (''השאלה שצריכה להעסיק אותך בימים אלה היא, האם במשחק הזה אתה ממלא את תפקיד החתול או את תפקיד העכבר''). אני מוצא באפשרות להגדיל ולהעשיר את הנרטיב שאתה המצאת עבורי - של יוסלה בתור 'פלשתינאי' - כר נרחב לאקספרימנטים ספרותיים. והחלק המעניין ביותר בכל זה הוא כמובן שיתוף הפעולה בינינו: אני מתנסה בכתיבה בגוף ראשון של קטעים הלקוחים הישר מחיי הפלסטיני הממוצע, ואתה מגיב אליהם בהתלהבות של מי שמצא מציאה גדולה. זה מרתק לכתוב ספרות (fiction) המכוונת בתחילה לקורא אחד בלבד. ורק אם הכתיבה משכנעת אז קורא יחיד זה משתמש בטקסט ומעביר אותו לאחרים (הציטוטים) בהניחו שהטקסט הוא בגדר עדות אמיתית. נוצר כאן סוג של טקסט ספרותי המתחיל כ-fiction ומהר מאד (אם הוא כתוב היטב) מקבל מעמד בחוג רחב יותר של קוראים כטקסט דוקומנטרי - מסמך אמיתי. ומה שמאפשר את זה - את הטרנספורמציה של טקסט בדוי למעמד של טקסט אמיתי - זו עובדת היותו של הכותב עצמו מזוהה כדמות ספרותית שאין לה קיום מחוץ לאתר. אילו ידע צופיה מי כותב את יוסלה, הרי כל זה לא היה מתאפשר. נותר לי רק להודות לצופיה. ועד לאקפרימנט הבא. אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה,יוסוף, תודה,אתה חבר טוב |
|||
|
|||
תמשיך לתת לי חומר על היותך פלשתינאי כי בתחפושת של יהודי נכשלת. לא צריך עיינים חדות מדי בכדי לקרוא ולחוש את פחדך. אני בכל אופן המשיך להתריע על ההונאה שלך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי