|
ראשית, לא תמיד מעמידים בישראל לדין, במיקרה הזה חכ''ים ערבים וגם יהודי אחד , מאיר וילנר הם שהוציאו החוצה מעל דוכן הכנסת את דבר ביצוע הטבח, עד שלא נותרה ברירה בידי הדיקטטור פושע המלחמה בפני עצמו בן גוריון שנאלץ להכיר בעובדת היותו כזה, ברם, כזכור הוא דאג לפתרון ''הולם'' ואז היה טלפון ישיר בין ראש הממשלה לגורמי אכיפה כמו שופטים ופרקליטות צבאית וגם אזרחית, זה היה משפט מבויים, הצגה בולשביקית וכמובן ''ענישה'' של אגורה, מה שהוכיח שהציונות כן רואה ערך בחיי אדם, אבל ערך שטחי משהו ורדוד כל עוד אין הקורבן ''משלנו'' לאותו משטר היה מנהג להתיחס גם ליהודים שלא משלנו כאילו אינם בעלי זכות לחיים או לפחות לחיים ראויים עם שויון זכויות אבל זה סיפור נפרד...
אשר על כן, להתהדר בהיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, משל לצדק, זו התהדרות שוא. |
מאז ומתמיד ידעה ישראל להעמיד לדין את פושעיה
