  
  
  
|
 |
|
||
  הפטפטת נמשכת |
|||
|
|||
ומה משמעות: ''אתה הוא המשמיע לתחליפי פרעה את-הדבר הזה .''? בסיפור התנכ''י אין כלל דמות של 'מלשין'. באירוע הראשון, כך לפי הרמב''ם, משה מגלה כנראה בפעם הראשונה את היותו ישראלי (''וירא בסבלותם''). יש הרואים בעיה ב-''ויפן כה וכה'' כביטוי המסגיר ערמומיות מסוימת לא ישרה אצל משה. אך לפי דעתי 'ויפן כה וכה' מבטא את מודעותו של משה לחוק המצרי שמשה עדיין, למרות הישראליות הגואה בו, חש קשור אליו, - והוא יודע שמעשהו חורג ממה שמתיר לו החוק המצרי. תחושת ההזדהות שלו עם העבד העברי גוברת על מודעותו לחוק המדינה, או יותר נכון, ההתאנות בעבד מידי המצרי, התאנות הפוגעת במושג הצדק הכללי, חודרת את כל השכבות של החוק מעשה ידי אדם - חוק המדינה - ומביאה למשה את התודעה של היותו נביא: מי שמייצג באופן ישיר את הצדק האלוהי על דרך ההשראה. משה מגלה כאן את היותו 'שופט' אמיתי - הוא יודע מה צודק ומה לא. וחוק המדינה המצרית לוקח מקום שני. וכמו בכל סיפורי המקרא, העברה על החוק המכוון את היחסים בין אדם לאדם חמורה מהעברה שבין האדם למקום. אי הצדק ברמה החברתית חמור מאי קיום היחס של האדם לאלוהים, כי אין האדם במעמד שווה לזה של אלוהים, ובשבירת החוק האלוהי הוא פוגע רק בעצמו. לעומת זאת כאשר האדם פוגע באדם - המצרי המתאנה לעבד העברי - עברתו חמורה. אפשר לפרש זאת גם קצת אחרת: כאשר עומד משה לנוכח מצרי המכה עבד עברי, אי השוויון המעמדי מוסיף בעיניו משקל ל'פסק הדין' המזורז שהוא מנפיק במקום - מוות בעקבות התאנות על בסיס לא שוויוני ביותר. אך כאשר עומד משה לנוכח שני עברים שהם בסך הכל ''שני אנשים עברים נצים'' שאין חומרת המעשה חלה על האחד יותר מאשר על השני - הווה אומר שוויון (לבד מההדגשה המכוונת אולי בכינויו של האחד 'רשע') - הוא נעשה מהר מאד מודע לצורך בחקיקה מפורטת יותר אשר תכסה מקרים מורכבים יותר, ובהם מקרים 'שוויוניים' כדוגמת ''שני אנשים עברים נצים''. לא ההתאנות של בעל השררה לעבד היא הנושא במקרה זה, אלא הנזק בטווח הארוך הנגרם בשל ההתנהגות האלימה של בני אותו לאום ואותו המעמד. דווקא המודל השוויוני של המקרה השני מעלה ביתר שאת את הצורך של משה להפוך למחוקק, או כפי שאכן קורה במעמד סיני, להפוך למי שמביא את החוק האלוהי המפורט יותר אל בני ישראל. ומבחינה זו, הסיפור הקטן הזה מקדים ומבשר את מעמד הר סיני ועשרת הדיברות. וכאשר פרעה שומע על משה שהרג את המצרי, רוצה הוא להרגו. ומשה ידע שכך יהיה מלכתחילה. האירוע של שני האנשים העברים הנצים נועד רק כדי לתת את הסאונד-בייט - את פס הקול לסרט הזה, כי משה שואל את המכה מדוע הוא מכה. את המצרי המכה היכה משה למות. אל העברי המכה פונה משה במלים, אולי כי אין הנגישה של עברי בעברי קיימת כמוסכמה בחברה המצרית, כפי שנגישת המצרי בעבד העברי היתה כנראה מקובלת בחברה המצרית. זה סיפור על התגלותו של משה לעצמו כעברי, ומיד זה ממשיך חשיפתו של משה לקיומו של החוק העברי, ולתפקיד השמור לו כ''איש שר ושופט'' במסגרת החוק העברי. מעניין אולי לראות שאין משה עונה לשאלתו של העברי המכה (''הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי''?) אלא משה אומר ''אכן נודע הדבר''. משה מודע למהפך המוחלט שמעשהו מביא לחייו - מנסיך מצרי, למי שהרג מצרי, כאחד המזדהה עם מעמד העבדים העבריים. זה אמנם סיפור מאלף, אך אין בו דבר הנוגע ל'קוויזלינג' או לבגידה במובן שאריה עירן מייחס לו. נושא הבגידה עולה, אם בכלל, בהקשר של המהפך המוחלט שעובר משה מהשייכות למערכת הערכים המצרית להזדהותו המלאה עם התפקיד המיועד לו כנביא, מחוקק, ושופט בן לעם הישראלי. אם בכלל, אז משה הוא ה'בוגד', אך הוא בוגד בזהותו כמצרי, על מנת לקיים את ייעודו כישראלי, ובכך אין משום בגידה, אלא יותר אקט של מימוש התפקיד ה'קוסמי' שנועד לו. נופך נוסף של הסיפור המקראי הוא השאלה המתעוררת: אם ''וירא כי אין איש'' נכון, אז איש לא ראה את משה מכה את המצרי. כיצד נודע אם כן ל'רשע' - העברי המכה - שמשה הרג את המצרי? בעיה זו רק מדגימה שלסיפור בכללו נועד ערך סמלי ולא ערך נרטיבי קונקרטי. לא בפוטו-רומן על הלשנות ורכילות מדובר כאן, אלא בהשוואה סמלית בין מקרה הכאה אחד למקרה הכאה שני, כאשר המעבר מהמקרה הראשון לשני מייצג את המהפך שעבר משה האיש. ובתשובה לשאלתך 'מי שמך לאיש שר ושופט עלינו'? אומר רק שלכל אדם יש את התכונה של השופט. אנחנו מתוכנתים מטבע לעשות השוואות בין מקרים, ולהעריך את מידת הצדק והדין. ותעודת עניות היא לפי דעתי לאריה עירן שמוצא הוא דווקא בעמדותי המייצגות בדיוק את מערכת הערכים העברית של משה סימן של בגידה. הבוגד, הוא זה הבוגד בערכי עמו, כפי שאריה עירן נוהג רוב הזמן. דווקא זה המסוגל ליישם את הקול הפנימי (או את קול אלוהים) בכל מקרה ומקרה, נאמן למערכת הערכים שאלוהים ציווה לעמו, אשר הציוויים המרכזיים בה נוגעים ליחסים שבין אדם לאדם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הפטפטת נמשכת על הגלוי ועיוורת לסמוי . |
|||
|
|||
וירא כי אין איש משמעו - משה לא ראה . אך מן החורים ראו גם ראו . וישמע פרעה משמעו - שאחד היהודים המלשינים סיפר לאנשי פרעה ומשם לפרעה . הלהרגני אתה אומר משמעו - ראה המלשין עצמו כאילו מצרי הוא . כלומר קאפו , רשע יהודי המכה יהודי . ומשה שנחשב הגדול שביהודים בכל הדורות , אף הוא לא הצליח להוציא מעם ישראל את המלשינות ואת שיתוף הפעולה עם המצרים , העמלקים והפלסטינים . ואחד מאלה - אתה . | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי