| ההשרדות האנושית תלוייה בכושר היצור האנושי. אנשים פועלים בחבורות. הסיטואצייה שאתה מציג אינה בעלת מה שמכונה ''תקפות אקולוגית'' -אין היא כלל הדמייה ולו זעירה של הקיום האנושי-חברתי.
קרצייה אנושית שאינה תורמת תביא עד מהרה להתגבשות קואליצייה נגדה למטרת ניטרולה, בידודה, הריגתה או כליאתה. מאידך, המוסר מאפשר קיום ביחד של קבוצות אנושיות - בלי שערפד כלשהוא יטרפד וישבש את שיתוף הפעולה הקבוצתי. כשהמוסר אינו קיים, יש מצב של קיום אנושי חרוף, דל, רע, אותו כינה הפילוסוף תומס הובס ''מלחמת הכל בכל'': כל אחד בחברה כזאת, מצפה שהאחר יתקע לו בכל רגע סכין בגב למטרות השגת יתרון, ולכן כל פרט מקדיש את כל שעות העירות להגנה עצמית ותקיפת הזולת. בסביבה כזאת לא מתאפשר יצור כלים ומכשירים.
חז''ל אמרו בנושא ''אילוליא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים אכלו''. הכוח האלים של השילטון יוצר אווירה של יראה בפני הפרת צווי קיום אנושי בסיסי מסוג ''לא תרצח'', ''לא תגנוב'' (או - לא תגזול בכוח - כשערפדות הינה סוג של גזלנות). ללא החוק המגובה באנשים חמושים - רבים היו מתפתים לבצע מחטפים לא מוסריים. החוק ממזער שיעורה של התנהגות לא מוסרית.
בנוסף, ההתנהגות המוסרית כרוכה במרכזים מוחיים גבוהים - בעיקר האונות המצחיות, וכרוכה בכושר האמפתייה - להציב את עצמך במקומו של הזולת (אל תעשה מה ששנוא עליך). האונות המצחיות הם המבנה המוחי המאוחר ביותר האוולוציה - והן שמאפשרות המצאתיות, פתרון בעיות מורכבות. הם קשורות גם ברגש האהבה ובנירוטרנסימוטרים דופנירגיים. תחושות אהבה הן שמאפשרות יצירה והמצאתיות. תחושות שנאה מפעילות מגייסות משאבים לפעילות של ניטרול אובייקט השנאה - הריגתו או פציעתו - ובחברה אנושית - פגיעה בו במטרה להחלישו. השנאה כמעט ואינה מאפשרת יצירתיות. הפילוסוף היידגר אמר בהקשר זה - Danken ist Denken - הפעולה של אמירת תודה על הקיום האנושי (האהבה למעשה) היא גם הנמצאת ביסוד החשיבה - שהיא הפעילות האנושית המובהקת ביותר - האדם החושב, ההומו סאפיינס. גם בישראל יש שיר מחמם לב כזה של זמר מזרחי - '',תודה על כל מה שבראת, אשה אוהבת, צחוק של ילד, שבזכותם אני קיים''. זה נכון, זו תמצית הקיום האנושי. רק הקצנה פשיסטית מרכז אירופית יכולה למנוע התחברות לאינטואיציות הבסיסיות המובעות בשיר הזה.
אין זאת חולשה ותלישות אלא היפוכם - החשיבה יצרה את העוצמות האדירות בהיסטוריה - הגרעין, המטוס, וכד', את כושר האירגון האנושי הגבוה. הנצרות - שנוצרה בשלב הבא של היהדות על ידי יהודים ארץ ישראלים, מעלה על נס גישה תמה של ילד - כלומר הסתכלות על העולם בעיניים תמות ומתפעלות מהדברים. סוקרטס אמר שההתפעלות - היא שעומדת ביסוד החשיבה לעומק - ולא התחושה שהדברים מוכרים לך, אלא גילוי היבט חדש בהם. תחושה זאת היא שעומדת ביסוד פיתוח המדע, המחקר, ההמצאתיות. לאיש השנאה הכל נראה מוכר וידוע, עולמו הוא דו מימדי, בדומה מעט לראייתו של עבריין אלים את המציאות סביבו. הנצרות שוברת למעשה כל פעולה נוקשה ופורמליסטית, ומעלה על נס, בדומה לנביאי ישראל הגדולים את תום הלב (''לגול את עורלת הלב'' ''מה בצע לה' בעולות וזבחים'' מדברי הנביאים). יש ספור מרגש על אשה שנחשבה לבעלת מוסר מפוקפק שבאה לישוע ושטפה את כפות רגליו בדמעותיה בבקשה כפרה. החכמים היהודים שהיו שם אמרו לו, איך אתה מתקרב אליה, אינך יודע מי היא? ישוע שבר את הכלל הפורמלי הזה באומרו, שדווקא משום חטאיה, ערך הסליחה גדול יותר מאשר סליחה לצדיק. במקרה אחר עמדו לסקול אשה נואפת, ושאלו את ישוע לדעתו. הוא לא ענה דבר, אלא שרטט משהו בחול. לבסוף אמר, מי שמעולם לא חטא - שיזרוק את האבן הראשונה. האנשים הרכינו ראשם , והסתלקו זה אחר זה, ולבסוף ישוע שנשאר איתה אמר לה, גם לי אין דבר נגדגך, אני סולח לך, שובי מדרכך.
השליח פאולוס אמר שעצם הגדרת החטאים בתורה היא שיצרה את החטא. זה שלב מפותח בתולדות האנושות המאפשר תום, אהבה, חוסר נוקשות פורמלית, אוטונומייה אישית ומצפונית. ולכן יצירה. ואכן בתרבות זאת התפתחה האנושות באופן שלא התפתחה רבבות שנים קודם לכן. |