  
  
  
|
 |
|
||
  אתה וגם דוד סיון טועים בגדול . |
|||
|
|||
ראשית דרווין כתב שני ספרים חשובים . הספר השני הוא ''מוצא האדם'' שהודפס לראשונה בשנת 1871 . בספר השני כותב דרווין שהאדם והקוף מוצאם מאב קדמון משותף הדומה לקוף יותר מאשר לאדם . אם לדוד יש השגות שיקרא את הספר . שנית התיאוריה של תהליך האבולוציה לוטש ושופר במשך הזמן שחלף . למשל בספר כמו לוויתן או השען העיוור או הגן האנוכי יש הסברים טובים מאד בנושא . מי שרוצה יקרא . אין בכוונתי לצטט 4 ספרים בני 500 עמודים כל אחד . שלישית לגבי הטיעון שבני האדם שונים מהחיות . כן הם שונים באלפי פרמטרים אבל גם דומים באלפי פרמטרים . אבל יש תכונה אחת שקיימת אצל כל היצורים החיים ללא יוצא מהכלל . שפינוזה שלא ידע ביולוגיה קרא לה ''קונאטוס'' והביולוגים קוראים לה ''הומאוסטאזה'' . ניתן לקרוא עליהן בויקיפדיה . בפשטות זו תכונת הדחף לחיים . רביעית הלל הזקן ואמירתו . יש ניסוי ידוע של אקסלרוד של הרצת אסטרטגיות חיים זו מול זו בהדמיית מחשב . תנסה לדמות ניסוי כזה או אם תרצה תבצע הרצה במחשב . משתתפים שני חברים . א' + ב' . א' פועל לפי המלצת הלל . ב' פועל כמו ערפד . בכל מפגש בין השניים ב' יונק מא' 10 גרם דם . בכל מפגש כזה א' מלמד את ב' דברי תורה . לכל משתתף יש 7000 גרם דם . אחרי כמה מפגשים יחדל א' להתקיים ? האם ב' יתקיים כאשר א' יעלם ? אריה עירן . | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אתה וגם דוד סיון טועים בגדול . |
|||
|
|||
לגבי דארווין איני מתווכח איתך בגלל שהנושא אינו מוכר לי כמו שהוא מוכר לך. הדחף לחיים אינו משהו פיזי בלבד.אולי אצל בעלי חיים,אך בטח לא אצל בני האדם. הדחף לחיים הוא תערובת של משהו פיזי ומשהו רוחני. אצלך זה רק פיזי. הדוגמא שלך לגבי הלל הזקן מוכיחה שאינך מבין כלל את אימרתו. בכל מקרה ערפדים אין ואנשים הנוהגים לפי תורת הלל -יש. זו הוכחה לפי השיטות שלך. שעלי ,כמובן, אינה מקובלות כלל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה וגם דוד סיון טועים בגדול . |
|||
|
|||
הדחף לחיים הוא משהוא פיזי לחלוטין . הוא מנגנון כימי שבנוי מאטומים ומולקולות . דעתך שזה גם משהו רוחני שגויה . אינני יודע למה אתה מתכוון במושג ''רוחני'' מה שקשור לפעילות המוח הוא כולו עד אחרון פרטיו כימי וחשמלי . משהו חומרי לגמרי . אני מבין שהדוגמא שלי הקפיצה אותך וזה מובן . השתדלתי לתת דוגמא שמבליטה את הייתרון האבולוציוני של פעולה הדואגת לנושא אותה מול דוגמא של מי שדואג לא לעשות דבר שמזיק לזולתו . זה הבסיס של ההעדפה בברירה הטבעית . היות וטענת שאין ערפדים - אגב יש רק שהם אינם בדמות שמופיעה בסרטים , הם פשוט עטלפים שניזונים מדם יונקים - אז היות וטענת כך אנסח את הדוגמא בלשון יותר רכה ועדין התוצאה זהה . שים לב יש לנו את א' שעושה רק מה שאינו שנוא עליו . יש לנו את ב' שעושה מה שמועיל לו . בכל מפגש יהיה ב' תוקפן כדי להשיג את רצונו . בכל מפגש יהיה א' עדין כי זה מה שהוא רוצה לעצמו . בכל מפגש א' יזכה בפחות מצרכיו למחיה בעוד ב' ישיג את צרכיו ואף יותר . תהליך כזה בהכרח בלתי נמנע יגרום את הישרדות ב' ואת אבדן א' . זה יכול לבוא לביטוי בדחיפה בתור לקולנוע או למכולת . זה יכול להתבטא באכילת המזון המוגש לשניהם , זה יבוא לביטוי באלף מעשים שבהם א' מתחשב ונמנע בעוד ב' חותר בגסות להשגת צרכיו . אריה עירן . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה וגם דוד סיון טועים בגדול . |
|||
|
|||
הדחף לחיים של בני האדם מורכב ממשהו פיזי וממשהו רוחני. ללא יעד ומטרה,שהם דברים רוחניים ולא פיזיים, האדם אינו עושה הרבה דברים.איני חושב שאני צריך להוכיח זאת לך, זה טבוע בדמו של כל אחד מאיתנו, כולל אותך. ולגבי הדוגמא: לעשות מה שאינו שנוא על חברך אינו בהכרח לעשות משהו לא מועיל.זה שאינך עושה מה ששנוא על אחרים הופך אותם לחבריך וביחד אתם כוח קיומי יותר חזק מהבודד שחושב רק על תועלתו האישית. תוקפנות אינה תמיד משיגה את מטרתה.לעיתים היא מעוררת שנאה רבתי והתועלת בכך הופכת להפסד. צר לי להגיד,אך גישתך בנושא זה היא צרת אופקים להחריד ורואה רק את הקיום הפיזי האישי ומתעלמת מכל היבט חברתי שהוא. אפילו אצל החיות יש היבט חברתי,אצל האדם על אחד כמה וכמה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון |
|||
|
|||
ההשרדות האנושית תלוייה בכושר היצור האנושי. אנשים פועלים בחבורות. הסיטואצייה שאתה מציג אינה בעלת מה שמכונה ''תקפות אקולוגית'' -אין היא כלל הדמייה ולו זעירה של הקיום האנושי-חברתי. קרצייה אנושית שאינה תורמת תביא עד מהרה להתגבשות קואליצייה נגדה למטרת ניטרולה, בידודה, הריגתה או כליאתה. מאידך, המוסר מאפשר קיום ביחד של קבוצות אנושיות - בלי שערפד כלשהוא יטרפד וישבש את שיתוף הפעולה הקבוצתי. כשהמוסר אינו קיים, יש מצב של קיום אנושי חרוף, דל, רע, אותו כינה הפילוסוף תומס הובס ''מלחמת הכל בכל'': כל אחד בחברה כזאת, מצפה שהאחר יתקע לו בכל רגע סכין בגב למטרות השגת יתרון, ולכן כל פרט מקדיש את כל שעות העירות להגנה עצמית ותקיפת הזולת. בסביבה כזאת לא מתאפשר יצור כלים ומכשירים. חז''ל אמרו בנושא ''אילוליא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים אכלו''. הכוח האלים של השילטון יוצר אווירה של יראה בפני הפרת צווי קיום אנושי בסיסי מסוג ''לא תרצח'', ''לא תגנוב'' (או - לא תגזול בכוח - כשערפדות הינה סוג של גזלנות). ללא החוק המגובה באנשים חמושים - רבים היו מתפתים לבצע מחטפים לא מוסריים. החוק ממזער שיעורה של התנהגות לא מוסרית. בנוסף, ההתנהגות המוסרית כרוכה במרכזים מוחיים גבוהים - בעיקר האונות המצחיות, וכרוכה בכושר האמפתייה - להציב את עצמך במקומו של הזולת (אל תעשה מה ששנוא עליך). האונות המצחיות הם המבנה המוחי המאוחר ביותר האוולוציה - והן שמאפשרות המצאתיות, פתרון בעיות מורכבות. הם קשורות גם ברגש האהבה ובנירוטרנסימוטרים דופנירגיים. תחושות אהבה הן שמאפשרות יצירה והמצאתיות. תחושות שנאה מפעילות מגייסות משאבים לפעילות של ניטרול אובייקט השנאה - הריגתו או פציעתו - ובחברה אנושית - פגיעה בו במטרה להחלישו. השנאה כמעט ואינה מאפשרת יצירתיות. הפילוסוף היידגר אמר בהקשר זה - Danken ist Denken - הפעולה של אמירת תודה על הקיום האנושי (האהבה למעשה) היא גם הנמצאת ביסוד החשיבה - שהיא הפעילות האנושית המובהקת ביותר - האדם החושב, ההומו סאפיינס. גם בישראל יש שיר מחמם לב כזה של זמר מזרחי - '',תודה על כל מה שבראת, אשה אוהבת, צחוק של ילד, שבזכותם אני קיים''. זה נכון, זו תמצית הקיום האנושי. רק הקצנה פשיסטית מרכז אירופית יכולה למנוע התחברות לאינטואיציות הבסיסיות המובעות בשיר הזה. אין זאת חולשה ותלישות אלא היפוכם - החשיבה יצרה את העוצמות האדירות בהיסטוריה - הגרעין, המטוס, וכד', את כושר האירגון האנושי הגבוה. הנצרות - שנוצרה בשלב הבא של היהדות על ידי יהודים ארץ ישראלים, מעלה על נס גישה תמה של ילד - כלומר הסתכלות על העולם בעיניים תמות ומתפעלות מהדברים. סוקרטס אמר שההתפעלות - היא שעומדת ביסוד החשיבה לעומק - ולא התחושה שהדברים מוכרים לך, אלא גילוי היבט חדש בהם. תחושה זאת היא שעומדת ביסוד פיתוח המדע, המחקר, ההמצאתיות. לאיש השנאה הכל נראה מוכר וידוע, עולמו הוא דו מימדי, בדומה מעט לראייתו של עבריין אלים את המציאות סביבו. הנצרות שוברת למעשה כל פעולה נוקשה ופורמליסטית, ומעלה על נס, בדומה לנביאי ישראל הגדולים את תום הלב (''לגול את עורלת הלב'' ''מה בצע לה' בעולות וזבחים'' מדברי הנביאים). יש ספור מרגש על אשה שנחשבה לבעלת מוסר מפוקפק שבאה לישוע ושטפה את כפות רגליו בדמעותיה בבקשה כפרה. החכמים היהודים שהיו שם אמרו לו, איך אתה מתקרב אליה, אינך יודע מי היא? ישוע שבר את הכלל הפורמלי הזה באומרו, שדווקא משום חטאיה, ערך הסליחה גדול יותר מאשר סליחה לצדיק. במקרה אחר עמדו לסקול אשה נואפת, ושאלו את ישוע לדעתו. הוא לא ענה דבר, אלא שרטט משהו בחול. לבסוף אמר, מי שמעולם לא חטא - שיזרוק את האבן הראשונה. האנשים הרכינו ראשם , והסתלקו זה אחר זה, ולבסוף ישוע שנשאר איתה אמר לה, גם לי אין דבר נגדגך, אני סולח לך, שובי מדרכך. השליח פאולוס אמר שעצם הגדרת החטאים בתורה היא שיצרה את החטא. זה שלב מפותח בתולדות האנושות המאפשר תום, אהבה, חוסר נוקשות פורמלית, אוטונומייה אישית ומצפונית. ולכן יצירה. ואכן בתרבות זאת התפתחה האנושות באופן שלא התפתחה רבבות שנים קודם לכן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון: תיקון - נרוטרנסמיטורים דופמינרגיים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון: השלמה -השליח פאולוס |
|||
|
|||
שהוא שאול התרסי, תלמידו המחונן של רבן גמליאל, אמר בהקשר שציטטתי, ב''אגרת אל הרומים'' שחוקי התורה באו על ידי משה, והאמת והחסד באו דרך ישוע, המתואר בבשורה לפי יוחנן כאור העולם, שהיה מראשית הבריאה. החסד הוא אותו יסוד על טיבעי ואלוהי של מעין הזרקת חיים חדשים וחיוניים לקרבנו, על ידי שחרורנו מהיסוד מדביר הנשמה של החטא, שיסודו בחטא הקדמון. התורה לפי פאולוס גם יצרה את החטא בעצם הגדרת חטאים רבים, ואילו החסד משחרר אותנו מהיסוד הזה. החטא חדל לשכון בקרבנו, ואנו הופכים לטהורים. והטוהר מאפשר את תום הילד, היסוד המתפעל, האהבה, והיצירה האנושית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון: תיקון - רצפטורים (קולטנים עצביים) דופמינרגיים |
|||
|
|||
דופמין הוא נירוטרנסמיטור. אני כבר עייף מאד כרגע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מיכאל שרון: ביתר דיוק היידגר אמר |
|||
|
|||
Denken ist Danken - למעשה - חשיבה היא סוג של אמירת תודה. החסד, תום והשתאות הילד והאהבה הם יסודות תשתית של הקיום האנושי, ומאפשרים את כל מה שאנו, בבחינת יצורים גבוהים. הקדוש ברונו מקולון, מייסד המסדר הקרטוזיאני במאה ה- 11 העצים את דמותה של האם מרים, המגלמת את יסודות האהבה והחסד. המוטו של המסדר הקרטוזיאני הוא: Stat crux dum volvitur orbis - ''הצלב יציב בעוד העולם מתערבל וגועש''. ניתן לראות בכך גם הבנה שיסודות האהבה והחסד הם התשתית היציבה, אור העולם שהיה מראשית הדברים (הבשורה לפי יוחנן) בעוד השנאה מגלמת את הטלטלה הפרועה של מלחמת הכל בכל והמצב האנושי החרוף. ביטוי התפעלות מהמצב האנושי של טוהר, של ברונו הקדוש, היה O Bonitas - דהיינו, כמה טוב, מלא יושרה, ראוי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה זה ''קרציה אנושית''? |
|||
|
|||
אלה אנרכיסטים לבני התרבות או יהודים לגרמנים? כשאתה טוען ''ההתנהגות המוסרית כרוכה במרכזים מוחיים גבוהים'' האם יש לזה הוכחה מדעית או ויזואלית? האם לאנשים שאין להם מוסר יש שקעים במצח? או לחילופין נשירת שיערות בפדחת? האם הנצרות נוצרה באמת רק ע''י יהודים ארץ ישראליים או שהיתה לכך יד תומכת גם בקרב יהדות הגולה? יש כמה מאבות הנצרות הרשומים בספרי 'הברית החלשה', שהיו יהודים בגלויות העולם העתיק. ''לאיש השנאה הכל נראה מוכר וידוע, עולמו הוא דו מימדי... '' האם 'איש השנאה' לא יכול נוצרי כי אלוהי האבן שלהם הוא פסל תלת-מימדי? האם סיפור החכמים היהודים ויש''ו לא מוזכר בגירסה קדומה יותר בתנ''ך (אליהו ואלישע)? רק לידיעתך ישו לא היה נוצרי והיה מת שוב אם היה יודע היום שהוא האלוהים של הנוצרים. ישו היה תלמיד יהודי טוב בשולי המיינסטרים של היהדות. אם הוא היה יודע מה עשו תמלידיו כמה עשרות שנים לאחר שמת הוא בטח היה אומר לרומאים 'הרפו' ומתאבד. השליח מטעם עצמו פאולוס (שאול התרסי) טעה. חברה חייבת להגדיר מהו חטא כדי לשים גבולות לאנשים. הנצרות ביטלה את המחוייבית האישית של אנשים בכל שמצד אחד דגלה בתום, אהבה והפקדות ומצד שני ניהלה מירדפי אנ.ק.וו.דה ושטאזי נגד מאמיניה המתרשלים במחתרת. אי אפשר להיות גם מים וגם אש ביד אחת, כי כל האמונה מתאדה. ניכר שהנצרות היא נסיון לשכפל יהדות-לייט בלתי אחראית שרק הביאה רעה לעולם. עד המאה ה-20 עיקר רוצחי העמים הגדולים בהיסטוריה היו נוצרים. מהחצי השני של המאה ה-20 המוסלמים עושים רושם שהם מסתגלים בטיבעיות לקחת את ההובלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה זה ''קרציה אנושית''? מ.ש. - הכוונה לדוגמת הערפד שהביא עירן |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם אלים וגם שטוח |
|||
|
|||
אריה עירן, אתה עוסק כבר שנים בנסיון לטעון שהעקרון היחיד הפועל בחברה האנושית הוא 'כל דאלים גבר'. מה שמצחיק בכל זה, זה שאתה מציג את טענתך כמבוססת על ההסטוריה והמדע. וזו כמובן שטות גמורה (עד כמה ששטות יכולה להיות מושלמת) היות וסימן ההיכר המרכזי של התרבות האנושית בכל תקופותיה וצורותיה היא היצירה של חברה אזרחית המכוונת לבלימה ועיקור של הדחפים החייתיים הטבעיים כמטרה לנטרל ולמצע את האיום הטבעי של אלימות שרירותית או 'אבולוציונית'. הנסיון שלך להעמיד את התיאוריה והפרקסיס הפוליטיים והחברתיים על עקרון הישרדותי-דרוויניסטי טהור מראה שהבנתך במדעים או בהסטוריה האנושית מוגבלת ושטחית. אחד המאפיינים המגדירים את הקיום האנושי בכל התקופות (מיוון העתיקה, תקופת המקרא, ועד ימינו) הוא המעבר בין 'מה שיש' (או 'הקיים') לבין 'מה שיכול להיות' ('הרצוי'). תיאוריות המוסר מאז אפלטון ועד התועלתנים הבריטיים מגדירות עצמן באמצעות ה'רווח' הזה בין הקיים והרצוי או האפשרי. תפישתך את התרבות האנושית מתעלמת לחלוטין מה'רווח' הזה, כאילו שאתה טוען ש'מה שיש' זה גם 'מה שצריך להיות'. הזהות הזאת בין המצוי לרצוי, מבטאת, בין היתר, יאוש עמוק שהינך כנראה לא מודע לו. ולא אופתע לגלות שמי שמחזיקים בתפישה זו של 'העולם שטוח' סובלים גם ברמה האישית משתי תופעות הנילוות בהכרח לעמדה זו כלפי העולם: דיכאון קליני, ואלימות כלפי הסובבים (והתנהגות אובססיבית - כמי שכפאו שד). יכול להיות שהטענה העירנית בדבר היות העולם שטוח משקפת נסיון אישי 'קורבני' של הכותב, עד כדי עיוות והכפפת תפישת העולם הכוללת למקרה האישי הפרטני. הפיכת כל בני אנוש ל'קורבנות' (''בכל מפגש יהיה א' עדין כי זה מה שהוא רוצה לעצמו''), ול'מדכאים', (''בכל מפגש יהיה ב' תוקפן כדי להשיג את רצונו''), מייצרת תיאוריה חברתית שכל הווייתה באלימות מתמשכת. והצורך והרצון לנטרל את האלימות המתמשכת של ה'מצב הטבעי' הם בדיוק המניעים שהביאו להיווצרותן של כל התיאוריות הפוליטיות שאנו מכירים. כך שאריה עירן אינו מתווה כאן את הבסיס העקרוני לתיאוריה פוליטית-חברתית חדשה (או אפילו ישנה), אלא דורס את ההסטוריה של התיאוריות הפוליטיות במכבש דרכים עד כדי אבק דק. לזה אני קורא אקט של טרור, כי זה יותר מפחיד מאשר גורם נזק אמיתי. אך זה גם מצביע על הנזק הבלתי הפיך אצל עירן, שאיפשר מלכתחילה את היווצרותה של העמדה הזאת, האלימה והשטוחה כאחד. וגם ברמה הבסיסית של הצגת ה'תזה' עצמה, עירן פונה אלינו באופן תמוה משהו: כאילו הוא אומר, 'זה מה שיש' - כך העולם פועל, ומה שאנו מזהים כעקרון פעולה במצב זה (העקרון המצוי), ראוי שיהפוך לעקרון פעולה אוניברסלי ועתידי (העקרון הרצוי). גם כאן יש כשל לוגי, והשטחה שאין כדוגמתה. כדי להדגים את הכשל הלוגי, מספיק שנדמיין אדם המתכוון לבנות שולחן. והשולחן האחד שבביתו כבר עקום ומקרטע. לפי אריה עירן על הנגר החובב לשכפל את השולחן הקיים, על כל עקמומיותו וחלקיו החסרים ולייצר שולחן חדש שהוא רפליקה מדוייקת ומקרטעת של השולחן הקודם. כך לא בונים שולחן, וגם מדינה לא בונים ככה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה וגם דוד סיון טועים בגדול . |
|||
|
|||
הנ''ל קישקוש שכלתני חוזר על טעות רנד וקרוי (תחשוב על התוצאה אם האהבה והרגש וכו הם פעילות נויירונים במוח) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז אל תטרח |
|||
|
|||
טענתי ואני ממשיך לטעון שחובת ההוכחה היא עליך. אם לא תטרח תשאר בעיני פחות אמין... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי