|
בדמוקרטיה העם הוא הריבון, והפוליטיקאים הם רק נציגים, החוקים בדמוקרטיה אינם מתבססים על אכיפה אלא על נכונות הרוב המוחלט למלא אותם, כלומר כאשר בדמוקרטיה ישנו מרי אזרחי האכיפה איננה יכולה להתמודד עם מצב בו חצי מהעם או שני שליש מהעם יהיו עבריינים - ישנה נקודה קריטית שלאחריה אין לחוק ברירה מלבד להשתנות ולכן ישנם מקרים רבים של דה-קרימינליזציה של דברים שבעבר היו לא חוקיים. כמו הכבלים הפיראטיים שקדמו לאישור לשדר בכבלים.
אין ברירה אלא לנקוט במרי אזרחי מכיוון שאין בנמצא מנגנון מסודר שמאפשר לעם למחות באפקטיביות נגד חוקים שמחוקקים חברי הכנסת. יש לכך סיבה טכנית, בכהונה אחת הפוליטיקאים מחוקקים חוקים רבים מאוד כך שבבחירות רגילות לא ניתן לשים דגש על כל הנושאים. תדמיין לך שהייתה קמה מפלגה אחת לביטול חוק אחד ומפלגה אחרת לביטול חוק כזה ומפלגה אחרת לביטול חוק אחר, הרבה מפלגות שאתה לא יודע למי מהן להצביע, איזה חוק חשוב יותר לבטל.
אילו היה איזשהו מנגנון שמאפשר לעם, שהוא אחרי הכל הריבון, לבטל כל חוק שנראה לו, משאל עם נניח. אז מרי אזרחי היה בלתי רלוונטי במקרה כזה. נניח העם לא מרוצה מחוק העישון - הצעה למשאל עם, יש רוב לצד הנגד והחוק נופל ואין צורך במרי אזרחי. אך מכיוון שמנגנון כזה כאמור אינו בנמצא, מרי אזרחי הוא האמצעי שנותר והוא הרבה יותר יעיל מאשר הפגנות ובחירות בשביל העם כדי להשפיע על המדינה. מרי אזרחי מזיז בדרך כלל נושאים שחשובים לאנשים רבים, נושאים שמפלגת-נושא-אחד שמתנדנדת על אחוז החסימה לא יכולה לעשות כי יש הרבה כמוה על נושאים שונים ומגוונים. |
מעניין מאד 
