|
זה רעיון מבריק, ברצינות: ''הגניוס היהודי - שנוצר מתוך תנגודת לסביבה היהודית''. רק גניוס יהודי יכול היה לכתוב את זה. מכאל, זה אמנם לפי ההגדרה אולי גול עצמי אך עדיין גול!
המתיימר (מכותבך) להיות גניוס יהודי שממשיך לייחס לסוקרטס ולאריסטו כל מיני דיבורים שלא היו מדגים דווקא את ה''תנגודת לסביבה היהודית'' בכך שהוא מורד ברוחניות המוצהרת של היהדות הדתית והחילונית ובוחר להצמד לתיאוריות שהוא מבין כ'חמרניות' או 'ביולוגיות'. אך הוא מורד באופן שכורת את הענף שעליו הוא יושב. החכמה היא לבצע את התמרון המינכנהאוזני באופן שאינו הורס את מנגנון ההתרוממות וההיחלצות שלך. ה'מתחזה' בא ממקום של שנאה כה בוטה לכל שהוא רוחני, שאף את המתודה שלו הוא הורס - או יותר נכון, אף איננו מתחיל כלל לבנות. גדולי הרוח היו תמיד 'בנאים' או 'ארכיטקטים' של תיאוריות. גם הפתרון המינכנהאוזני (היחלצותו של הברון וסוסו מהבוץ על ידי משיכתו בשערות ראשו) הוא 'מובנה' ולא סתם גחמה או ג'סטה. ה'מתחזה' להיות גניוס מכותבך ההוא אינו שיטתי, או עקבי. הוא אמנם עיקש, אך גם על חמור ניתן לומר שהוא עיקש. |
מיכאל שרון: אינך מבין את משמעות המאמר בויקיפדיה. המונגולים
