|
[•] הגמל אינו רואה את דבשתו | |||
|
|||
[•]... שנה חדשה בפתח. זמן טוב בשבילך לחשבון נפש אישי ונוקב. וכרגיל, לא יעזור לך כלום! עם ישראל חי לנצח. תחי מדינת ישראל. אמן. | |||
_new_ |
מאמר בני ציפר: | |||
|
|||
למה לקחתי לי תעודת זיהוי טורקית? כותב ציפר החכם: ''מה זה עשה לי ומה זה שינה בחיי? לא כלום למען האמת. חוץ מהרגשה נעימה שיש מקום אחר בניגוד לסיסמה ''אין מקום אחר'' של ברנר. אולי אחרי שאצא לפנסיה אעבור לגור באיסטנבול? אקום כל בוקר ותכול מימי הבוספורוס ייפרש לפני עיני. אני כל כך רוצה לחיות במקום שאני שייך אליו לא באופן חולני ופסיכי כמו השייכות למדינת ישראל, אלא באופן נעים וכיפי. כי מה בעצם עשתה הציונות? עשתה אותנו עצבניים וחרדתיים ופסיכים למחצה. כי כאשר ממלאים לך כל החיים את הראש בסיסמה ''אין מקום אחר'', ואז מתברר לך שהמקום האחד הזה שכביכול נועד בשבילנו בלבד הוא מקולקל ועומד על כרעי תרנגולת, אתה נכנס לייאוש אינסופי כי אחרי שייגמר המקום האחרון שנשאר כביכול בשבילנו, מה נעשה ולאן נלך?'' תגובת מיכאל שרון לבני היקר היא בהודעה 96: בני, איסטנבול שווה פי אלף מכאן יש לתורכים כושר יצרני אדיר, כל דבר הם עושים ברמת מצויינות. האוכל ניפלא, הטכסטיל אדיר, נשים מוסלמיות עם רעלה, בעלות מבט טוב, יפנו לך מקום בחשמלית עוד 10 שנים. הילדים מקסימים ומלאי חיים, ולא פרועים כמו פה. לא עושקים שם את האוכלוסייה. אפילו השוטרים הנימצאים בכל מקום סימפטיים, איזה יופי של מדינת משטרה, ביטחון טוטלי, ואתה טורק ניבט אליך מכל מסעדה משובחת בה תוכל לאכול אוכל שאין כדוגמתו ב-15 שקל. והמסגד הכחול, ואיה סופייה, והכל. איסטנבול היא חלום של מקום. אני אמנם אזרח האיחוד האירופי, אך אני מקנא בך על אזרחותך התורכית, מחוז חלומותי. לא אמרת את המשפט העיקרי: ישראל היא חרא של מקום, האיכות חרא, היחס חרא, הכל חרא וטובל בחרא. אתה עוד יכול למצוא פרנסה טובה ומעמד עם כישרונך כאן, אך קיימים אנשים מוכשרים, שעבורם ישראל היא מחסום לכל התקדמות וחיים ראויים בהתאם לכישוריהם. וכרגע מופיע שם מאמרו: שנה טובה לליקוקים ולזנות של העיתונות | |||
_new_ |
מיכאל שרון: גם אני לא הייתי מהנוהים אחרי פסטיבל הפרופסור | |||
|
|||
וגם זוגתי הטוניסאית, החכמה וחמת הלב, בעלת עיני צבע הדבש: ראו הודעה מספר 75 בידיעה הבאה וכן הרשימה בשולי המאמר הבא (השמאל ומשבר הקפיטליזם), בתחתית ורשימתי ההומוריסטית הבאה תחת פסידונים: אז מה אם הוא פרופסור? אין לו כבר כסף לתרום בשביל בית המקדש? אתם יודעים כמה מרוויח לחודש פרופסור אמריטוס, מביא זה הביתה בוכטה של מלאנט אלפים. רק עכשו טייל זה בצרפת, איפוא גר? הוא לא אכל במסעדות הכי טובות? אתם יודעים כמה יורו פוצץ על אוכל גורמה? מה, קנה רק כוס יין? לא. קרע בקבוק שלם של יין צרפתי, בטח שאטו רוטשילד בציר 1963. אז קצת אולי קינאו בו, מי מפרגן פה ליהודי אחר שרואה קצת נחת בחיים האלה? טוב, אולי גם קצת ימין קיצוני, מה מספרים עליהם, אלה קפץ להם הסעיף על הבן אדם. אבל כולם יתאחדו סביב בית המקדש במהרה בימינו, עוד תראו, בומבה של מקדש. | |||
_new_ |
נו........ אז מדוע אתה עדיין כאן?! | |||
|
|||
מה מונע ממך לעזוב את ישראל? | |||
_new_ |
מיכאל שרון: האלוף שמני: עלייה דרמטית באלימות המתנחלים | |||
|
|||
_new_ |
[•] | |||
|
|||
[• הוסרו ביטויים שאינם ראויים על פי כללי המערכת.] | |||
_new_ |
נו באמת... | |||
|
|||
_new_ |
מיכאל שרון: האלוף שמני: עלייה דרמטית באלימות המתנחלים | |||
|
|||
מר שמני איפה היית במלחמת לבנון ה- 2?? שתית קפה עם קצינת משטרה וחיילת ושיכנעת אותה להגיש תלונה נגד שר המשפטים. אתה פוליטיקאי האלוף בר וזידק | |||
_new_ |
שרתת בכלל בצה''ל? האם עשית מילואים? | |||
|
|||
איפה אתה (כן, כן, שוב אתה!) היית במלחמת לבנון? | |||
_new_ |
מצאה חן בעיני התגובה מס' 80 | |||
|
|||
שם השולח: קרן גרמניה כותרת התגובה: שלח לחמך על פני המיים פרופסור שטרנהל שהתיר את דמם של יהודים מתנחלים באמצעות שימוש ציני וחצוף בחופש הביטוי, לא צריך להתרגש כשזה חוזר אליו. מתוך דבריו של הפרופסור המסית: ''... לרבים בישראל, ואולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזויינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלסטינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצידו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלסטינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפיתרון שממילא יושג בעתיד''. מעניין היה לראות מה היה קורה אם ימני היה מסית בצורה כזאת. חכם ציון | |||
_new_ |
מצאה חן בעיני התגובה מס' 80 | |||
|
|||
צריך לשים קץ להתנחלויות האלוף בר וזידק | |||
_new_ |
מה הקשר לנושא הדיון?! | |||
|
|||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |