|
לא רע אריה, לא רע | |||
|
|||
רַק שְׁתֵּי טָעוּיּוֹת נִקּוּד... בֶּן סִירָא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר כאוהד ביתר שרוף, לי כמובן לא היו בעיות בהבנת הקטעים, מה שאין כן לגבי אוהדי הפועל או מכבי, שלא לדבר על אוהדי סכנין. אגב, העברית הכי זרה לזו המדוברת היום היא זו שכתבו חכמי ספרד ביני הביניים, שתרגמו ספרים שנכתבו לכתחילה בערבית. לדוגמה תרגומו איבן תיבון למורה הנבוכים נשמע ונקרא כמו ערבית בעברית. טוב שהסגנון הזה לא שרד. | |||
_new_ |
תסביר לצרפתי | |||
|
|||
אהוד שלום, אם הבנתי היטב, תיקנת בן סירא בהחלפת הצירי עם סגול במילה בן והסרת את המקף. אנא תסביר לי... אני מבין שאם המילה ''בן'' היא בסמיכה, אז צריך לנקד סגול ולא צירי, אבל האם זאת טעות להסיר את מקף?? באשר לביטוי ''מה שנאמר'', מדוע צריך דדש חזק בשי''ן? אני אשמח לדעת, היות ואני מכין את עצמי להיות יום אחד, בעזרת ה', מורה לעברית באוניברסיטה בצרפת :) ניקולא | |||
_new_ |
קבל ממני עצת חינם | |||
|
|||
אל תבזבז את זמנם של התלמידים בלימוד ניקוד וכללי ניקוד. אם תעשה זאת זה יהיה הדבר המטופש ביותר שניתן להעלות על הדעת. הדבר היחיד אותו צריכים התלמידים לדעת בעניין הניקוד הוא כיצד לקרא טכסט מנוקד. | |||
_new_ |
קבל ממני עצת חינם | |||
|
|||
לק''י כנראה שעמיש צודק בענין הניקוד. לאנשים רגילים חבל על המאמץ וחבל על הזמן. אליצור | |||
_new_ |
קבל ממני עצת חינם | |||
|
|||
תודה על העצה. בנסיון שלי, לא ממש שמתי לב לניקוד הנכון עד שהתעניינתי בנוסחות השונות של התנ''ך, ולמשל למה כתר ארם צובה הוא כתב יד בטוח יותר מזה של לנינגרד. אף, האם בכל זאת מישהו יכול לענות לשאלותיי? אני מבטיח שלא אפריע את תלמידי צרפת עם עיניינים כאלה :) תודה ניקולא | |||
_new_ |
קבל ממני עצת חינם | |||
|
|||
טוב, מצאתי בעצמי את התשובה באתר הבא: ניקולא | |||
_new_ |
אני מקווה כי לא חשבת | |||
|
|||
שאני יכול לענות על זה. | |||
_new_ |
קיוויתי תשובה | |||
|
|||
מאוהד ביתר או מאליצור סגל... אבל עכשיו לא נורא :) ניקולא | |||
_new_ |
קיוויתי תשובה | |||
|
|||
לק''י אני לא מתמצא בניקוד ובקושי עברתי את מבחן הבגרות בדקדוק בזמנו. בקריאה בבית כנסת אני משתדל להקפיד כמיטב יכולתי על ההגוי הנכון בקריאה ולשם כך הבנת הניקוד חשובה - אבל אני לא יודע לנקד בעצמי. אליצור | |||
_new_ |
דגש חזק לאחר ''מה'' | |||
|
|||
עד כמה שזכור לי, המלה ''מה'' מתנהגת כמעט תמיד כמו ה' הידיעה. בפרט - בדרך כלל יבוא אחריה דגש חזק. | |||
_new_ |
דגש חזק לאחר ''מה'' | |||
|
|||
כן, אתה צודק שהתופעה דומה. ה''מה'' נחשבה למחובר למילה הבאה ומתנהגת כמו ה''א הידיעה. יש הסבר מדוע ה''א הידיעה דורש דגש חזק אחריו: זה בגלל שהצורה הארכאית הייתה ''הל'' כמו בערבית ואירעה תופעה של טמיעה של הלמד ובוזמנית ''פיצוי'' לטמיעה זו בהכפלת העיצור שבא אחריו. אפשר לראות תופעה דומה במילה ''מן'' כשהיא מחוברת למילה: נשאר המי''ם והנו''ן נופל אבל יש תופעה הכפלת העיצור הבא. חוץ במקרה ומדובר בגרנוית, אז מתארכת התנועה שעל העיצור. לגבי ה''מה'', אני מנחש שיש הסבר דומה, אבל אני לא בטוח... אולי בגלל שהצורה הארכאית היית ''מָן'' (עם קמץ במי''ם)? ניקולא | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |