  
  
  
|
 |
|
||
  שיעור מצויין! אבל... |
|||
|
|||
דוד ידידי, ראשית אתה מחליף את מלחמת ששת הימים במלחמת יום הכפורים. אבל זו שגיאה זוטרתא. זה לא התלות שלנו באח הגדול היא שמאלצת את מנהיגינו לוותר. אני מזכיר לך, שמזכיר המדינה ג'יימס בייקר איים על יצחק שמיר, שאם הוא לא ילך בתלם, ארה''ב לא תעניק לישראל את הערבויות הכלכליות שנזקקה להן. שמיר לא נכנע. ולפני כמה שנים כאשר בייקר בקר בארץ הוא בקש להפגש עם שמיר. שאלו אותו, דוקא זה שמרר לך את החיים אותו אתה רוצה לראות? ובייקר השיב: הוא היה מנהיג אמיתי.על מה שיכול היה לוותר הוא וויתר, ועל היתר הוא עמד על שלו ולא וויתר. יש לנו בעיה חמורה מאז קמפ דייויד 1979. מאז שוייצמן הבהיר למנחם בגין שאם הוא לא יחתום על הסכם שלום, הוא יירד מן הבמה הפוליטית ויישכח בתהום הנשיה של ההיסטוריה. ולכן, כל אחד מאלה שבאו אחריו, גם הם רוצים להכנס להיסטוריה בעשיית שלום. היחידי שהיה יוצא מן הכלל הזה, היה יצחק שמיר שאמר על עצמו כראש הממשלה של מדינת ישראל: ''אני הוא כלב השמירה של האינטרסים של עם ישראל''. בן גוריון התנגד לפתיחת מלחמת ששת הימים, כי לא היתה לנו מעצמה תומכת כמו במבצע סיני. הוא פשוט לא האמין ביכולתנו הצבאית (מחוסר ידיעה אני מעריך). אבל אני רוצה להזכיר לך משהו נוסף, שהרבה אנשים לא יודעים עליו. כפי שאתה ודאי זוכר בשראשית שנות הששים של המאה הקודמת, מצרים הפעילה את הפידאינים נגדנו ברצועת עזה. וכאשר היינו מצביעים על המוראות האלה בפני האמריקנים הם היו מגיבים ואומרים: You would not wage a war for that. לאחר מלחמת ששת הימים, היה מישהו שדאג להזכיר לאמריקנים את התגובה הזו שלהם ואז הם אמרו: You were not persistent enough. הטרגדיה שלנו שאנחנו לא מוכנים להלחם יותר. כאשר רבין נשאל על הסכמתו להידבר עם עראפת, למרות שהוא לא סבל אותו ממטר, הוא אמר: הרגשתי שהעם עייף מדי מן המלחמות. והאוייב שלך יודע זאת. אם לאויבינו היו מסקנות אחרות בנושא זה, הם היו מתנהגים אחרת. עובדה שכך קרה עם התורכים. יש הרבה פלסטינים שחושבים שאם יהיו לנו קשיים כלכליים לאורך זמן הרוב היהודי בארץ יצטמק. כי אנחנו עם שאוהב נוחיות. ברגע שאדם שהוא יכול להרוויח קצת יותר כסף, הוא קם ועוזב את הארץ. אין הרבה אנשים שיודעים לעשות אתההשוואה בין תקופתנו לבין תקופת השופטים מן המקרא. יש הרבה בינינו שלא פעם שואלים בהקשר הזה: ''הלעולם נחיה על חרבנו?'' והתשובה לצערי היא חיובית - עד שהאסלאם הערבי יהפוך את עורו. גם בהקשר הזה אינני יודע באם הרבה אנשים יודעים לעשות את ההבדל בין האסלאם בעולם לבין האסלאם הערבי. האסלאם ברפובליקות הסובייטיות לשעבר הוא אסלאם אחר - מתון. אל-קאעידה וצ'צ'ניה זהו אסלאם שיעי שמופעל על ידי טהרן. האסלאם השיעי אף פעם לא היה אסלאם מתון. אבל כפי שידוע לך בוודאי, מקצוע ההיסטוריה בארצנו הוא נחות, כי לא מרוויחים ממנו הרבה כסף. אני ממליץ לך לקרוא את הראיון עם עו''ד ד''ר וויינרוט במוסף השבועי של ''הארץ''. כבר הרבה שנים שלא קראתי דברי חכמה כאלה - המתבססים על נסיון חיים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שיעור מצויין! אבל... |
|||
|
|||
שמעון ידידי, צר לי לומר לך שלא ממש ענית לשאלתי אם כי כללת בתשובתך מרכיב חשוב שדוקא מסביר את דעתי כאשר קישרת את המרכיב הכלכלי ביחס לעם ישראל. הרי זה אחד הגורמים לתלות עליה דיברתי, כמו גם ''הטרגדיה שלנו שאנחנו לא מוכנים להלחם יותר''. חוץ מזה אתה מסביר את עמדת בן-גוריון ביחס ל''... ששת הימים, כי לא היתה לנו מעצמה תומכת...'' מזה מסתבר שבן גוריון חשב שאנחנו לא ממש עצמאיים. אבל אז איך זה מסביר את עמדתו הנחרצת ב-48? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שיעור מצויין! אבל... |
|||
|
|||
בשנת 1948 המצב היה בבחינת ''להיות או לחדול''. ואז הוא פעל בנגוד גמור לעמדת מימשל טרומן מחד, ויהדות ארה''ב מאידך. בשנת 1967, בן-גוריון כבר היה מנותק מכל הנושא הבטחוני. הוא לא ידע שבחיל האוויר שלנו, סבב הכנה לקרב של מטוס היה 7 דקות, כאשר אצל הצרפתים המינימום היה חצי שעה. זו דוגמא קטנה. גם מעצמות מבינות היטב כאשר מדינת-חסות שלהן פועלת בנגוד מווחלט להוראתן. אני מזכיר לך את תגובת האמריקנים... שלא התעקשנו מספיק. מעבר לכל האמור לעיל, לכל עם יש את התמריץ שלו לחיות. יש עמים שלא יסטו מילימטר, ויש עמים שיעזו. ואני מזכיר לך את האימרה של האדמירל האנגלי נלסון: ''Who dares, wins''. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי