| כמו נבל ברשות התורה יש גם נבל ברשות החוק ונבל ברשות הדמוקרטיה. כשמנהיג מזלזל בלגיטימיות של צעדיו, ההיתלות שלו ב''דמוקרטיה'' וב''שלטון החוק'' היא כמו הפנייה של רוצח אביו אל בית המשפט למען ירחם עליו כי ''יתום'' הינו. וכך כותב על ההבדל בין ''חוקיות'' ל''לגיטימיות'' יעקב חיסדאי בספרו ''על סף היובל'' (הד ארצי, 1998)
''ההבחנה בין 'חוקיות' לבין 'לגיטימיות' היא סימן מובהק לתבונה ולשיקול דעת פוליטיים. החוקיות נקבעת על פי הסעיפים היבשים של ספר החוקים. הלגיטימיות נובעת משכל ישר, כללי צדק טבעי ומסורת תרבותית של עם.... בנסיבות של קיטוב חברתי ורעיוני קיצוני, התעלמות מן הצורך בהשגת לגיטימיות עלולה להיות הרת אסון. כזו היתה ההישענות על קולות גולדפרב ושגב. ראשי מפלגת העבודה הסבירו שהם פרשו 'בהתאם לחוק' ואילו קהלני וזיסמן פרשו 'בניגוד לחוק'. כך אמנם הדבר מבחינת החוק, אך מבחינת הלגיטימיות, המעשה של גולדפרב ושגב, שנקנו במישרות ובהטבות היה שחיתות, ואילו קהלני וזיסמן פעלו על בסיס אידיאולוגי סביר. ''אותה טעות חזרה בתגובת הממשלה לטענה כי אין להכריע בשאלות גורליות בקולות הערבים. מבחינת החוק אכן אין מקום להבחין בין קול לקול בכנסת, אך... כל עוד אין מתירים לחברי כנסת ערבים לאומנים, שלא שירתו בצבא, לכהן בוועדת החוץ והביטחון, יש חוסר לגיטימיות בכך שקולותיהם מכריעים בעניינים בטחוניים גורליים...'' |