העיקר שמקיימים מצוות וגם לומדים תנ''ך ואולי גם תלמוד והלכות, זה לא מספיק? ובכן, תלוי למה. להרגשה האישית זה יכול להספיק למרבה הצער, אבל חסר הקשר עם הקב''ה ויש לזה מחירים, כי מידרדרים רוחנית ואפילו לא מרגישים שזה קורה
המצווה הראשונה בפרשת השבוע היא מצוות ביכורים אבל לפני כן יש הקדמה
(דברים כ''ו): א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. אחרי שזה יקרה אז:
ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. שלושה פסוקים ראשונים ובהם מופיע הצירוף
ה' אֱלֹקֶיךָ ארבע פעמים (ופעם נוספת שם ה' בלי אלוקיך,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ). בשלושת האזכורים הראשונים של הצירוף הזה התורה מדברת אל מביא הביכורים, ברביעית המביא מדבר אל הכהן.
רש''י תוהה מהו עניינה של האמירה לכהן,
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, ומפרש:
ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה. כי אדם עלול לשכוח מהו מקור הצלחתו, שכל מה שיש לו זה מה שהקב''ה העניק לו; בקיום מצוות הביכורים האדם מבטא את תודתו לה' על השפע שהעניק לו אבל בכך לא די, צריך לומר תודה גם בפיו. וכאן שואל רבנו בחיי מדוע מביא הביכורים אומר לכהן
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, לכאורה היה ראוי יותר שיאמר 'לה' אלוקינו'? ומשיב שאנחנו לא מכירים את מביא הביכורים ויתכן שנסחף חלילה להאמין בהבלים ואותם הוא מכנה 'אלוקינו', לכן הוא נדרש לומר לכהן 'ה' אלוקיך' ובכך להבהיר שהוא כפוף לאותו אלוקים כמו הכהן שיעודו בחיים הוא לשרת בבית המקדש.
הכהן מקבל את הביכורים ואז המביא פוצח בנאום הודאה:
ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ,... מתחיל בסקירה היסטורית ומונה את הגלגולים שעבר עם ישראל עוד מלפני שנהיה עם, מזכיר את לבן הארמי ומאמציו לשלוט ביעקב, את הירידה למצרים והמצוקות שחווינו שם עד שריחם עלינו ה' והוציאנו משם
... בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ואחרי כל הגלגולים שעברנו סוף סוף זכינו להגיע אל היעד:
ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. להודות על הטוב ולהודות בטעות
המצווה הזאת חוזרת על עצמה בכל שנה, את הפרי הראשון לא אוכל המגדל אלא מביא אותו בכבוד רב ('בעסק גדול' בלשון המקורות) לבית המקדש ושם הוא משמיע נאום שכולו הודאה לה'. אחד עשר פסוקים אורך הפרשיה הזאת ובתוכם תשע פעמים חוזר הצירוף
ה' אֱלֹקֶיךָ, מלבד אזכורים נוספים של שם ה' המתייחסים לקשר הקרוב שלו אלינו. והכל בהתייחס לכניסה לארץ כפי שנאמר בפתיחה:
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה... דוקא פה בארץ הקודש (יותר מאשר בחו''ל) חייבים לבנות הגנות מפני היסחפות לשיגרה אדישה שמרחיקה אותנו מה' שנתן לנו את הארץ. אולי כי פה בארץ הקודש, הקשר עם הבורא יתברך עלול להיתפס אצלנו כמובן מאליו.
וזה טבעי, כי האמת הפנימית של כל יהודי היא היותו מחובר בעצם לה' אלוקים שהוא האמת. כמו שאומר הנביא ירמיהו
(פרק י): י וַה' אֱלֹקִים אֱמֶת הוּא אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם... מצוות ביכורים מלמדת אותנו שלא די בעצם הקשר הקיים ממילא אצל כל יהודי אלא חייבים להשקיע בקשר הזה, לטפח ולהעצים אותו. שכן כאשר מסתפקים בקשר הטבעי והמובן מאליו, בהחלט יתכן שיקפידו ללמוד תורה ולשמור מצוות אבל קשר אמיתי עם הקב''ה לא באמת יהיה מזה. לכל היותר יתקיים מה ששם ה' בפי הנביא ישעיהו
(פרק כ''ט): יג ... בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. הם מקיימים מצוות, מתנהגים על פי כללי ההלכה, אבל רחוקים מה'.
ולכאורה אפשר לשאול מה בכך? העיקר שמקיימים מצוות וגם לומדים תנ''ך ואולי גם תלמוד והלכות, זה לא מספיק? ובכן, תלוי למה. להרגשה האישית זה יכול להספיק למרבה הצער, אבל חסר הקשר עם הקב''ה ויש לזה מחירים, כי מידרדרים רוחנית ואפילו לא מרגישים שזה קורה. הנה מה ששם ה' בפי הנביא שם בהמשך:
יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. הרי מצד עצמו ה' אלוקים הוא אמת כמו שהבאנו לעיל מירמיהו. השקעה שלנו בהעמקת הקשר עם ה' פירושה התחברות שלנו לאמת העליונה. והרי האמת הזאת היא מקור החכמה, גם החכמה האנושית. אז שווה לחדש את החיבורים ולו רק כדי שתחזור השפיות להתנהלות שלנו.
אה, כן, רק שקודם צריכים להודות שהתרחקנו וגם שההתנהלות שלנו לא בדיוק שפויה וזה קשה. כלומר קשה להודות. אינני יודע איך בדיוק זה יקרה, אבל בהמשך הפרק מבטיח הנביא ישעיהו שההתפכחות תגיע ובגדול. בע''ה מיד ממש.
חסרה הודאה וזה מסביר הכל
