רִבְקָה'לֶה

יוסף אליעז

הִיא הָיְתָּה נַעֲרָה קְטַנְטוֹנֶת
(וְעֲדַיִין נוֹתְרָה כָּזֹאת)
אַךְ אֶת סִיפּוּר אַהֲבָתָהּ
לֹא נִיתַּן הָיָה לַחֲזוֹת

לֹא רַבִּים חִזְרוּ אַחֲרֶיהָ
רִיכּוּז שֶׁל מְתִיקוּת מַמָּשׁ
עֵת לָרִאשׁוֹנָה רָאָה פָּנֶיהָ
כִּדְבוֹרָה נִכְבַּשׁ בַּדְּבַשׁ

הִיא הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנְטוֹנֶת
(רַק בַּשָּׁנִים גָּדְלָה מֵאָז)
עֵת בָּהּ פָּגַשׁ אֵירַע הַנֵּס
בּוֹ בְּמָקוֹם לִבּוֹ נָמֵס

כָּךְ חָלְפוּ לָהֶן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים
רַק בַּנְּשִׁיקוֹת בֵּין שׁוֹשַׁנִים
חָלְקוּ פְּרוּסוֹת וַחֲבִיתָה
אֲבָל קִנְּחוּ רַק בַּנְּשִׁיקָה
(אַךְ לֹא חָלְקוּ אוֹתָהּ מִיטָּה)

הִיא הָיְתָּה נַעֲרָה תַּמָּה
גַּן נָעוּל, בְּאֵר חֲתוּמָה
בַּסּוֹף זָכְתָה בְּכָל הַקּוּפָּה
מָצְאָה עַצְּמָה תַּחַת הַחוּפָּה

לֹא אֱלִיעֶזְר בָּא וְלֹא גְּמַלִּים
אַהֲבָתָם מִעֵבֶר לַמִּלִּים
הָיָה הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנְטוֹנֶת
שֶׁכָּךְ מִצְּתָה אֶת הַחַיִּים

הצגת המאמר בלבד

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.