חז''ל והפרשנים מאריכים בתיאור סערת הרגשות שהתחוללה במעמד ההוא, בין היתר מקבילים את זה לפילוגים שהתחוללו בעם ישראל וגם למה שקורה כאשר מגיע רגע האמת והאדם נחשף לעוול נורא שחולל
מדי שבוע במסגרת רשימה זו עמלים למצוא את הקשר בין פרשת השבוע ובין המציאות העכשווית. לחיות עם הזמן. לא תמיד זה קל, לפעמים זה אפילו קשה, אבל בשבוע הזה ההקבלה (הניגודית) פשוט קופצת מול העיניים כך שלא ניתן להתעלם ממנה. בשבוע הזה התעצמה ההתפוררות הפנימית אצלנו, שברה את השיאים של עצמה, שיאים שקבעה רק לפני כשנה. המערכת הפוליטית התפוררה לגמרי, פילוגים ועוד פילוגים. טוב, לא סתם קוראים להן מפלגות, מסתבר שזו המהות שלהן, להתפלג. גם חווינו שוב רצח מזעזע של יהודיה בידי ערבי רק משום שהיא יהודיה וגם חייו של נער יהודי קופחו בידי שוטרים יהודים רק משום שהוא נראה ומתנהג לפי כללים שונים משלהם.
ובעיר לוד שרפו ערבים עשרות מכוניות של יהודים בתגובה להריסה של כמה מבנים לא חוקיים. ובמה התמקד הזרם המרכזי של התקשורת? בעיקר בפילוגים ובפילוגי המשנה במערכת הפוליטית. גם קצת בסכנה לשלטון החוק, שמא ינסו להגביל את בג''ץ כך שיוכל לדון רק על פי החוק בלא להמציא חוקים משלו. אה כן, נדמה לי שהיה גם משהו על התחממות הגזרה ביהודה ושומרון. לא בגלל ערבים שמנסים לרצוח יהודים ולפעמים מצליחים ר''ל; לזה כבר התרגלנו, זו לא התחממות, מזהים התחממות בגלל יהודים הזועקים 'הצילו' נגד הפקרתם לרוצחים מצד אחד ורדיפתם על ידי השליטים מצד שני, רדיפה המתבטאת בכך שליהודי אסור להתגונן ואם יעז להשתמש בנשק להגנה עצמית הוא ייעצר ונשקו יוחרם.
והנה כל הנ''ל קורה אצלנו בשבוע שבו משפחת יעקב, הגרעין המייסד של עם ישראל, מתאחדת על מנת שלא להתפלג שוב. 22 שנה אחרי שהאחים מכרו את יוסף בהנחה שבכך הם נפטרים ממנו לתמיד, פתאום המשנה למלך מצרים חושף עצמו בפניהם
(בראשית מ''ה): ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. בעבר הם חשבו שמלחמות בין אחים הן גזירת גורל, כמו בין עשו ליעקב, בין ישמעאל ליצחק ולפני כן בין קין להבל. פתאום מתברר להם שתיתכן אחווה המכילה את השוני. ואדרבה, השונות מאפשרת הפריה והעצמה הדדית כך שכולם יוצאים נשכרים. אבל כרגע הם עדיין בהלם מהגילוי.
המרשם לאחדות – לימוד תורה
על פי הנחת היסוד הקודמת שלהם, שפיצול משפחות זה חוק טבע, יוסף היה אמור לנקום בהם על מה שעשו לו והנה הוא מסרב להכנס לתבנית הזאת:
ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם. והם עדיין בהלם, לא מצליחים להוציא הגה מהפה. אז יוסף ממשיך:
ט מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד. י וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן... יא וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם... יד וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. טו וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ. לאחי יוסף לקח זמן עד שיצאו מההלם והצליחו לדבר. חז''ל והפרשנים מאריכים בתיאור סערת הרגשות שהתחוללה במעמד ההוא, בין היתר מקבילים את זה לפילוגים שהתחוללו בעם ישראל וגם למה שקורה כאשר מגיע רגע האמת והאדם נחשף לעוול נורא שחולל. לא נוכל להאריך בזה יותר כי לענייננו חשובה התגובה של יעקב לבשורה שהביאו הבנים:
כו וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם. הסימן שמסר להם יוסף שיכנע אותו וכעת מתארגנים לרדת למצרים. אבל מה עושים כדי למנוע מלחמות דומות בדור הבא? הנה:
כח וְאֶת-יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, אֶל-יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו, גֹּשְׁנָה; וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה גֹּשֶׁן. לאיזה צורך שלח אותו? לא סמך על יוסף שידאג לו?
על יסוד המלה לְהוֹרֹת אומר המדרש
(תנחומא): להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה, שיהא מלמד את השבטים.הבאנו את הפסוק האומר שיעקב לא האמין לבשורה
עוֹד יוֹסֵף חַי עד שמסרו לו את הסימן שקיבלו מיוסף. הסימן המובהק היה ההלכה שבה עסקו בטרם נעלם יוסף. ליעקב היה ברור שאחדות בין בניו תיתכן רק על יסוד לימוד משותף של התורה הקדושה, כך שלא משנה לאן יתגלגל מי מהם - תמיד יהיה לו מכנה משותף עם יהודי שני, התורה ששניהם למדו גם אם כל אחד למד במקומו. כידוע, המדינה הזאת הוקמה במכוון שלא על בסיס לימוד וקיום הוראות התורה, והרי מפרשת השבוע אנחנו למדים כי אצל יהודים קיום לאורך זמן לאירגון כלשהו חייב להיות על בסיס קשר הדוק לתורה.
ונקודה נוספת לסיום: בהפטרת השבוע אומר הנביא יחזקאל (פרק לז, בהמשך ישיר לחזון העצמות היבשות) כי הפתרון המוחלט לפילוגים בעם ישראל יגיע כאשר המלוכה תימסר לבן דוד. ובע''ה זה יקרה בקרוב ממש.
מתאחדים
הפילוג בציבור הוא לא אידיאולוגי
